אל בית הדין הפדרלי בארה"ב הגיעה תביעה מעט חריגה, אפילו ביחס לתרבות האמריקאית שם תובעים על כל דבר ועניין. עובד תבע את מעבידו לשעבר בטענה… שהמעביד גרם לו לחלות.
התובע עבד בחברת מוטורולה במשך 9 שנים. הוא סבל מצרבת חריפה ונאלץ לצאת לחופשת מחלה למשך שלושה חודשים, כאשר עם חזרתו הוא נאלץ לעבוד לתפקיד אחר, אם כי באותו שכר. עם זאת, לטענת התובע מדובר על הרעה בתנאים.
בהמשך יצא העובד לחופשת מחלה, הפעם למשך 5 חודשים ובהשפעת מחלת הסוכרת. כעבור מספר חודשים הוא יצא לחופשת מחלה נוספת כדי לעבור ניתוח בגרון. הפעם, כשחזר מחופשת המחלה הוא פוטר לאלתר.
במקום להגיש תלונה על פיטורים שלא כדין, שכן אסור למעסיק לפטר עובד על רקע מצבו הבריאותי, הוא פנה לבית הדין הפדרלי בתביעה חריגה, כאשר לטענתו המנהל שלו, שנטה להטרידו ולהלחיצו, הוא זה שגרם לו לחלות.
לטענת התובע, ההתנהגות של המנהל היא זו שהובילה להרעת מצבו הבריאותי, כגון עליה בלחץ דם, צרבת וכד'. כתוצאה מהרעה במצבו הבריאותי, הוא נאלץ לקחת ימי מחלה מרובים מה שבסופו של תהליך, לפי גרסתו, הוביל לפיטוריו.
בית המשפט דחה על הסף את התביעה, בטענה שהעובד כשל בנטל ההוכחה לקיום קשר מוצק בין התנהלות המנהל לבין מצבו הבריאותי של העובד וההרעה במצבו.
על אף שבפסיקה זו לא הצליח התובע להוכיח קשר קונקרטי ורלוונטי בין יחס המעסיק לבין הרעה במצבו הבריאותי, השופט הבהיר חד משמעית כי לו התובע היה עומד בהצלחה בנטל ההוכחה, אזי שהפסיקה אכן הייתה לטובתו. משמע, מנהלים צריכים לנהוג כיום, יותר מאי פעם, משנה זהירות ביחסם לעובדים.
