מחקר שנערך באוניברסיטת ויסקונסין בארה"ב ניסה לעמוד על הקשר בין הרגלי צריכת אלכוהול וסיגריות לבין כושר ההשתכרות במשק.
באמצעות השוואה בין עובדים צורכי אלכוהול לבין עובדים באותם תפקידים ובאותם מעמדות, אשר אינם צורכים אלכוהול, ובין מעשנים (סיגריות) לבין לא מעשנים באותם תפקידים ומעמדות בארגון, התקבלו התוצאות הבאות: על פי המחקר האנונימי, שתיינים קלים המכונים גם "שתיינים חברתיים", משתכרים כ-10% יותר מאנשים שמתנזרים מאלכוהול ואילו שתיינים ממוצעים מבלי להכליל שתיינים מכורים, משתכרים קרוב ל-12% יותר מעובדים שנמנעים מצריכת אלכוהול.
לעומת זאת, מעשנים, בכל רמות ההתמכרות, משתכרים כ-8% פחות מלא מעשנים.
בניסיון לתת הסבר לתוצאות המחקר, הסיקו החוקרים כי שתיית אלכוהול נחשבת להתנהגות תרבותית המזוהה עם המעמד הגבוה ועם בעלי הכנסה גבוהה. לעומת זאת, המודעות לנזקי הסיגריות בקרב השכבות החזקות, הנמנים על בעלי יכולת ההשתכרות הגבוהה – גוברת, לצד המודעות הכללית לבריאות ולשמירה על איכות הסביבה.
כמו כן, צריכת סיגריות מזוהה עם דפוסי התנהגות שליליים ו/או בעייתיים לעבודה כגון מתח, תלות, התמכרויות וכיו"ב.
אז לפני שאתם מרחיבים את פינת העישון בחברה ו/או מפיצים בארגון סיסמאות בנוסח "אם שותים לא עובדים", כדאי שתשקלו שנית את הנושא ואולי דווקא כדאי להשקיע בסדנת גמילה לעובדים המעשנים.
סט התכונות וקוי האופי שמובילים אנשים להיות מה שנקרא SOCIAL DRINKERS, מוביל אותם להיכן שמוביל; סט התכונות שמוביל אנשים להתמכרות (לאלכוהול ולסיגריות) הוא סט תכונות שמפריע גם בעבודה.
מחקר שכזה זה קצת כמו לעשות בחינת התמצאות ברחובות העיר כדי לגלות מי טוב יותר – השוטרים או הרופאים, ומכך להסיק שהרופאים הם פחות אינטליגנטיים.
נכון, אך יש עניין בדיווח עיתונאי של ממצאים. מעבר לכך אני מאמין כי יש יש פה עניין של תוצאה מול סיבה. כלומר מי שנמצא כבר למעלה צורך אלכוהול במפגשים חברתיים יותר ממי שנמצא בדרג הנמוך בגלל ה"הזדמנויות" שבהן הוא משתתף מתוקף תפקידו ולא להפך. אך זהו אולי נושא למחקר אחר… (נ.ב – HRus מדווח על המחקר לא מבצע אותו).