ב-1 בינואר 2016 יכנסו לתוקפן התקנות החדשות בנוגע לכללי הדיווח של המעסיקים ליצרני הגמל. התקנות החדשות יחייבו את המעסיק לדווח על הפרשות לקרנות ולקופות הישנות והחדשות כאחת, ויחייבו את המעסיקים לתקן חוסרים בדיווחים, ודיווחים שגויים שהיו נהוגים עד כה. עם זאת, שיטת הדיווח החדשה תיצור למעסיקים עלויות חדשות לא קטנות, והשפעתה על הגברת התחרותיות בין חברות הביטוח תבוא לידי ביטוי רק עבור הקופות והקרנות החדשות.
מה, אם כן, צפויות להיות העלויות למעסיק בעקבות השינויים בדיווח הפנסיוני?
"שיטת הדיווח החדשה ליצרני הגמל מטילה על המעסיק תוספת לא קטנה של עלויות, ויתכן שלא חשבו עד הסוף על כל ההשלכות שיהיו לכך", אומר מלכיאל רחמים, משווק פנסיוני, בשיחה עם HRus "עם כניסתן של התקנות החדשות לתוקף, יחויבו המעסיקים לשלם עבור תיקוני השגיאות ועבור כל החוסרים בדיווחים מהעבר. החשש הגדול הוא, שכתוצאה מכך ייווצר להם מחסור בתקציבי השכר. ולמחסור בתקציבי שכר יש לפעמים השלכות על העסקת עובדים.
"עלויות מסוג אחר נובעות מצורת הדיווח החדשה עצמה. המעסיק יאלץ לשלם עבור כל פעולה שיבצע במערכת. בנוסף לדיווח עצמו שעולה כסף, גם חברות השכר מכניסות את השינויים תמורת עלות מסוימת".
איך תשפיע שיטת הדיווח החדשה על התחרות בין חברות הביטוח?
"שיטת הדיווח החדשה תאפשר תחרות אמיתית בין חברות הביטוח אבל רק עבור קרנות ההשתלמות, קופות הגמל וקרנות הפנסיה החדשות, וגם עבור ביטוחי המנהלים החדשים. משנת 2004 לעומת זאת, על קרנות הפנסיה הוותיקות, וביטוחי המנהלים הוותיקים מלפני 2004 אין כל השפעה. שם אין ולא תהיה תחרות וכמעט שלא יוכל להיות שינוי אמיתי בעצם הדיווח.
"הפוליסות הוותיקות, מרגע שנחתמו הן סגורות ודמי הניהול קבועים. התחרות תגבר רק מעצם העובדה שכעת העובד יוכל לבחור את הסוכן. אגב, גם הפוליסות החדשות לא ניתנות לשינויים לאחר שנחתמו. אפשר לנייד אותן אבל בלי התנאים המועדפים שהיו לפני הניוד. למרות כל זאת, גם בפוליסות הוותיקות חייב המעסיק לדווח בשיטה החדשה ולכן גם בקופות, קרנות וביטוחים אלה ייצרו למעסיק עלויות שעד כה לא היו לו".
אם כן, איזה יתרון אם בכלל, יש בשיטת הדיווח החדשה לעובדים שמבוטחים בפוליסות הוותיקות?
"מבחינת העובד שמבוטח בפוליסות הוותיקות יש לשיטת הדיווח החדשה יתרון מסוים במישור של אחוזי ההפרשה לכל אחת מהקטגוריות בפוליסה. עד עתה, אם אחוזי ההפרשה שנקבעו בחוזה ההעסקה איתו לא קויימו בפועל, בין אם בשל טעות של סוכן או בעקבות שגיאה אחרת, איש לא שם לב לכך. הדיווח כלל רק שם, מספר תעודת זהות וסכומי כסף סופיים המיועדים לכל אחת מהקטגוריות (ולא כלל חלוקה לאחוזים המופרשים לכל קטגוריה). מרגע שהכסף הגיע אל חברת הביטוח, היא חילקה את הסכום לאחוזים בכל קטגוריה על פי ההגדרה הראשונית שקבע סוכן הביטוח.
"השגיאות בחלוקה לאחוזים לפי קטגוריות יוצרות הפסד לא קטן לעובדים, שכן בקטגוריית הפיצויים עלול להצטבר יותר כסף על חשבון התגמולים, כך שבסעיף התגמולים יצטבר סכום קטן יותר מזה שהיה אמור להיות. כתוצאה מכך, אם וכאשר העובד מפוטר (ובחוזה שלו אין סעיף 14 לחוק הפיצויים), על המעסיק לשלם לו סכום קטן יותר כהשלמה לסך הפיצויים המגיעים לו על פי חוק, בעוד שסכום התגמולים קטן יותר מהסכום שהיה אמור להיות. בעקבות התקנות החדשות יחוייבו המעסיקים לתקן בהתאם לנדרש.
לסיכום (הערת עורך): על כל פעולה, כולל פעולות איזון חוזר של המערכת, נדרש המעסיק לשלם, כסף שבסופו של דבר מתגלגל לעלויות העסקה – מה שעתיד להשפיע על השכר. בנוסף בגלל שמדובר בעבודת דיווח רבה, שבגינה תקציב גדול, שבעבודה נכונה יכול להיחסך למעסיק (גם אם באופן עקיף), ייתכן כי המעסיקים הגדולים גם יאולצו ליצור תפקיד חדש של מדווח שכר, משכורת נוספת שעתידה להתווסף לעלויות הניהול של הארגון. וזאת בנוסף לפגיעה האפשרית בהטבות המס של העובדים בעקבות השינויים בדיווח הפנסיוני, כפי שהוסבר בחלק הקודם של סדרת כתבות זו.
