"העסקת מוגבלים במפעלים מוגנים – שוק עבדים ברישיון"

אם להתבטא בהכללה זהירה, ניתן להעריך ולומר שהציבור הישראלי הספקן מיסודו, אינו ממהר לפרגן לחברות ולארגונים עסקיים המתהדרות בתרומה לקהילה. החברות עושות מהלכים מן הסוג הזה במסגרת האחריות התאגידית או "סתם" כדי לגזור קופון תדמיתי שילווה אותה בטווח הזיכרון הקצר של כולנו ליד מדפי מוצריה בסופר.

בדומה לאלו, ישנם ארגונים מסחריים המעבירים את ייצור מוצריהם לידי עמותות המחזיקות מפעלי ייצור שבהם מועסקים עובדים בעלי מוגבלויות פיזיות או נפשיות. הדבר מקנה להם, פעמים רבות בעיני עצמם בלבד, את הזכות לציין על האריזות את המשפט הכמעט סלוגני: "המוצר נארז על-ידי בעלי מוגבלויות".

אבל את נדב עטיה, בעלים של סטודיו אנד ג'וי להעסקת 30 מוגבלים המשווק פרחים ומתנות, הנוהג מוציא מכליו. "לעובדים המסכנים משלמים אגורות בודדות על כל ליקוט או אריזת מתנה, כך שבפועל יוצא שהעובד מקבל עד שקל אחד לשעת עבודה. את המפעל לא מעניין הכסף שהם מקבלים מהספק שהזמין את העבודה, אלא התגמול שהוא מקבל מהמדינה בגין יום העסקה של כל משתקם (80 שקלים ליום לעובד). זה שוק עבדים ברישיון. כך אני קורא לזה. אף אחד לא מעז לגעת בנושא הרגיש הזה", אומר עטיה בשיחה עם חדשות HRus. "כשמנהלת רווחה תדע את זה וכשחברות השי יגיעו אליה לפגישה ויגידו לה 'תשמעי זו תרומה לקהילה', היא תדע אלו שאלות לשאול בחזרה. אני רוצה לתת כלים לצד שמקבל החלטות".

כמה אתה משלם לעובדים שלך?

"אני משלם משכורת שעתית מלאה – 22 שקלים לשעה. בחמש השנים האחרונות אנו מוכרים את המוצרים שלנו למחלקות שיווק, לרווחה, לאדמיניסטרציה. בשנה שחלפה הוצאנו 170 אלף מתנות, כשהחזון שלי הוא להגיע ל-300 משתקמים. כרגע יש לנו 30 איש, והשיווק מתבצע באמצעות קטלוג, שני אתרי אינטרנט ודף פייסבוק".

עובדים מוגבלים בסטודיו (יח"צ)

על סמך מה אתה מבסס את טיעונך לגבי ניצול המוגבלים במפעלים האחרים? בדקת את הנתונים לאשורם?

"שאלה מצוינת. התופעה הזאת הולכת ומאבדת שליטה בשנים האחרונות. מצד אחד יודעים שהחברות והעסקים מקבלים שירותים בעלי ערך מוסף. הם מחפשים את זה מטעמים של אחריות תאגידית וגם מסיבות של לחדש ולרגש את העובדים וגם את הלקוחות.

"חברה שרוצה לקנות 1,000 מתנות לעובדים או ללקוחות, היא תלך לאיפה שזול למרות שאגיד להם שיש אצלנו את הערך המוסף. פה מתחיל מחול השדים כי הם אומרים שגם במקום הזול מועסקים מוגבלים. אני מצפה מהכנסת שתיצור רף מינימלי לשימוש במילים 'עבודת מוגבלים'. הרי כל אחד יכול להצהיר. אנשים מעבירים למפעלים ממוגנים שמעסיקים מוגבלים עבודות אריזה וליקוט פשוטות מאוד, ומשלמים להם תגמול זעום כי זיהו את הפוטנציאל העסקי שהם חוסכים שם כסף. אין לי שום דבר נגדם, אף אחד לא יכול למצוא פתרון כולל למאות אלפי מוגבלים, אבל אם אתה מתגאה ואומר ללקוח תקנה ממני את המוצר לפחות תשלם כמו שצריך. זו מחויבות מינימלית.

"איך אני יודע את זה? נכחתי בכמה מפעלים מוגנים. שנית, יש לי כאן כמה אנשים שעבדו במפעלים מוגנים ואנחנו שומעים ורואים את ההבדלים, ושמעתי גם מקונקורנטים (מתחרים, י"ח) שמשלמים 500 שקל בשביל 1,000 מתנות ועוד אחר-כך רצים לספר לחבר'ה. חוץ מזה, יש כבר מוגבלים שמעיזים לדבר ואפשר לראות את זה בפורומים או בפייסבוק וזה צף. באופן כללי, אני רוצה לומר לך שאנשים מפחדים לדבר – לא המוגבלים עצמם – אלא המשפחות, כי כרגע אין יותר אלטרנטיבות. אנשים לא רוצים להעסיק מוגבלים מטעמי בורות. מפחדים להיתקל בהם. 11% מהמוגבלים בישראל עובדים. זה הנתון הרשמי. 89% מובטלים".

לא יכול להכיל. עטיה (יח"צ)

אולי בסך-הכל אתה דואג לכיס שלך כבעל עסק שרוצה להרוויח כמו כולם?

"מבחינת האינטרסים שלנו, אנחנו לוקחים חלק בהרבה מאוד פורומים ומעודדים העסקת  אנשים עם מוגבלויות. אני הכנתי את הפרויקט מתוך מטרה אמיתית לתת, כי גדלתי עם אבא הלום קרב שהיה במצב מאוד קשה ממלחמת יום כיפור. לא התייחסו אלינו מהרשויות והלחץ הופנה בעיקר למשפחה. משם זה הגיע. יש כאלה שאומרים לי אינטרסים אישיים. בסדר, נראה אתכם מתמודדים עם הדבר הזה. אין לי כוח להכיל את הדבר הזה לבד. 85% מהעובדים שלי הם עם מוגבלויות. הנטל מאד לא פשוט. מצד שני , ישנה זילות של הנושא וחייבים להציב סטנדרטים מינימליים כדי להתגאות במן עסק שכזה ולמנוע מכל אחד שרוצה להצטייר יפה לנפנף בנוצות לא לו".