ממשלת ישראל מעודדת העסקת בני מיעוטים, אקדמאים מהמגזר הערבי, הדרוזי והצרקסי. בואו נפתח את הקלפים ונציג את כל העובדות כפי שהן.
מן הסתם רוב שולחי קורות החיים הם יהודים, בעיקר במרכז הארץ. אז למה שנבחן דווקא את העסקתם של בני מיעוטים? ואם אנו לא מקבלים קורות חיים של בני מיעוטים – האם אני לא פטור מ"לתרום" ולהמשיך לבחון את העסקתם של 50 מועמדים יהודיים?
המציאות כיום היא שרוב המעסיקים היהודים, בין אם מדובר בבעלי החברה, ובין אם מדובר ב"בורג במערכת" שאחראי על גיוס עובדים – בהכרח מעדיפים לא להעסיק בני מיעוטים. לא תמיד בגלל אידיאולוגיה מסוימת. לפעמים מדובר ברגשות טבעיים, עם כוונה או בלי.
שווה לכל ארגון להעסיק כל קבוצה מופלית. גם כדי לתרום לצמצום הפערים בין הקבוצות, וגם כדי לעודד ארגונים הטרוגניים. לארגון הטרוגני יש שם טוב, של פתיחות, של קבלה, של עידוד ושוויון. כך העסקת בני מיעוטים תתרום בהכרח לשמו הטוב של הארגון כתורם לחברה, ואם יותר ויותר עסקים יפעלו בדרך זו – נראה בשטח שינוי לטובה מבחינת רמת האפליה התעסוקתית בישראל.
אז נכון, יש הפגנות ומחאות וקרעים תרבותיים בישראל, אבל יחד עם זאת העולם הדיגיטלי מהווה מכנה משותף ומקרב בין כולם.
יתרון נוסף של העסקת בני מיעוטים היא גם בשפה והיכולת לייצר קשר אישי על בסיס שיתופי. באמצעות עובדים אלה אפשר להגיע גם ללקוחות רבים מאותו המגזר.
לא חסרות משרות שמתקבלות עבורה עשרות ואולי אף מאות קורות חיים. כדי להכניס מגמה של שינוי בארגון במסגרתו יהיה גיוון תרבותי של הון אנושי, יש להיות אקטיביים, לדוגמה: לפרסם מודעות דרושים בכלי התקשורת (עיתונים/ אתרי אינטרנט) של המגזר הערבי, לפנות למנויים בלינקדאין בעלי שמות ערביים. כך שאין תירוצים, למצוא אותם זו לא בעיה.
עד כאן האפלייה המתקנת, פתיחת הדלת. מכאן, שכל מועמד יהיה שווה לאחרים ויבחן באופן שווה למועמדים האחרים, על סמך ניסיונו/ השכלתו/ אישיותו.
למעסיקים שבכל זאת חוששים להעסיק כל אדם באשר הוא, וגם כאשר אין חשש – ניתן לעשות שימוש במבדקי מהימנות כאמצעי סינון מועמדים יעיל. מבדקים כאלה, הכוללים שאלות תחקור, מבחני אמינות ופוליגרף – יבחנו את האדם באשר הוא ויותירו מעסיקים שקטים. לפני ההשכלה, לפני הניסיון ולפני היותנו יהודים או ערבים – אנחנו קודם כל בני אדם.
בפועל משתלבים יפה, ויש גם חברויות
מוחמד הוא העובד היחיד השייך למגזר הערבי בסניף קופת החולים בתל אביב (ולא ביפו). הוא מועסק במקצוע פרא רפואי מכובד. רינת, שעובדת כמזכירה רפואית באותו סניף, מספרת כי לפני כן לא הייתה פעילת שמאל המצדדת במגזר, אומנם גם לא פעילת ימין, אך הודתה כי הייתה שלילית ביחס למרבית הנושאים הקשורים למגזר הערבי.
"אני מודה שמאז שאני עובדת עם מוחמד, החשיבה שלי ביחס לערבים השתנתה", היא אומרת. "הוא בחור מקסים, שהשתלב מייד ובאופן טבעי. העבודה אתו ומערכת היחסים הבינאישית אתו ביחס לכל שאר העובדים היא נהדרת.
אנחנו קבוצה קטנה של חברים – והוא ביניהם – ומדי פעם אנחנו נפגשים גם מעבר לשעות העבודה וזה כיף. זה מוכיחה שכאשר יורדים לשטח – אין גזענות, אין אפליות, מדובר בעובד ככל העובדים.
נסענו לאירוע לרגל הולדת בתו, ונהננו מאוד. זה היה אירוע ערבי ולכן שונה מעט מבחינת האורח היהודי. קיבלו אותנו בחום ובלבביות, היה פשוט שמח. אנשים לא נחמדים או כאלה שלא מתחברים אתם יש בכל מגזר, כך שזה לא משנה אם מדובר בערבי, יהודי או דרוזי".
