הסכם אי תחרות
סוכנות הנסיעות דיזנהויז פנתה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בתביעה כנגד עובדות החברה לשעבר. לטענת החברה התובעת, העובדות הקימו עסק מתחרה, קרי סוכנות נסיעות, מיד עם פרישתן מהסכונות. במסגרת הקמת העסק, העובדות פנו אל מאגר הלקוחות של דיזנהויז ושידלו את הלקוחות שלה להצטרף אל שירותי הסוכנות החדשה.
לטענת התובעת, אקט זה של "גניבת לקוחות" פגע קשות בפעילות הסוכנות ובפרט בקו של מזרח אסיה, ולסוכנות נגרם נזק כלכלי עצום בשל כך.
האם הידע הרב והקשרים שצברו העובדות בתחום של טיסות למזרח אסיה הינם סוד מסחרי או קניינו של העובד?
בית הדין האזורי לעבודה קבע כי במאזן האינטרסים בין העובד למעביד, אין לשמוט את הקרקע תחת רגלו של עובד, גם אם פעל שלא בתום לב בבואו לפתוח עסק מתחרה. העובדות שעסקו בנישה ייחודית בעבודתן בסוכנות דיזנהויז, צברו ידע ומיומנות ספציפית – האינטרס הציבורי מחייב כי הידע המקצועי הזה הנה של העובד והוא (העובד) רשאי לקחת אותו עמו ולעשות בו שימוש במסגרת עבודתו אצל מעסיקים אחרים ו/או כעצמאי.
ואולם כשהעובד רשאי לקחת איתו את הידע והמיומנות שלו ולעשות בהן שימוש בעבודות עתידיות, מבלי שזה יחשב לגניבת סוד מסחרי, חלה על העובד החובה לקיים את חוזה העבודה בתום לב. חלק מההגדרות של "תום לב" ביחסי עובד מעביד מתייחסות לאיסור על העובד לנצל קשרי מסחר עם לקוחות וספקי החברה לטובת עסקים אחרים זולת צרכי המעסיק.
בית הדין קבע כי העובדות לא נהגו בתום לב כי אם באופן בלתי מוסרי ובלתי הוגן. בית הדין קיבל את טענת התובעת לפיה העובדות נטלו מהסוכנות חומרים כגון: רשימת שמות הלקוחות, ספרי כתובות ורשימת טלפונים וכן כרטיסי ביקור. העובדות פעלו, תוך כדי עבודתן בסוכנות, לטובת העסק החדש, תוך שהן משדלות: עובדים, לקוחות וספקים לעבוד איתן בעסק החדש המתהווה. התנהלות זו עומדת בקריטריונים של עשיית עושר ולא במשפט וגניבת עין.
בית הדין לעבודה: אין מדובר בהקמה תמימה של חברה מתחרה, אלא בידיעה מראש על ניצול לקוחות של התובעת
חופש העיסוק הוא חוק יסוד במדינת ישראל ולא בכדי. החוק בא להגן על הזכות הבסיסית והיסודית ביותר של האדם לעבוד לפרנסתו במשלח ידו. בית הדין לעבודה נזהר, זהירות משנה, שלא לפגוע בזכות זו, תוך שהוא שוקל בכובד ראש את המאזן בין זכות העובד להתפרנס למחייתו לבין זכות המעסיק.
במקרה דנן בית הדין פסק כי העובדות רשאיות לפתוח עסק מתחרה למעסיק, הן אף רשאיות לעשות שימוש בידע, מיומנות וכישורים שהן צברו ופיתחו בעת עבודתןן אצל התובעת. אולם – שימוש בבסיס הנתונים של החברה לצורך איתור לקוחות, ספקים ופנייה ישירה לעובדים, כל אלא מפרים את חובת תום הלב שחלה על העובדים. אשר על כן, העובדות חוייבו לפצות את המעסיקה בגין הפסדים מסחריים שנבעו כתוצאה ישירה מהתנהלותן.
העובדות חוייבו לפצות את התובעת, פיצוי כולל, בסך של 413,000 ש"ח ועוד שכר טרחת עורך דין בסך 38,000 ש"ח.
ביום העיון דיני עבודה – חובות המעסיק נעמיק בנושאים מגוונים. לחצו כאן לפרטים
