מבדיקת יחסי ההיצע והביקוש בענף משאבי אנוש ביחס לענפים שונים, מסתבר כי למצוא עבודה בתחום של משאבי אנוש ובפרט להתברג בתפקיד מנהל משאבי אנוש, זה אחד האתגרים הגדולים ביותר.
בשיחות עם מנהלי משאבי אנוש אנחנו שומעים על הסיפוק המקצועי והאישי וכן על התגמול הכספי הטמון בחובו של התפקיד. כל זה טוב ויפה כשמגיעים למעמד של מנהל משאבי אנוש בארגון. החוכמה, או כפי שמשתקף מהבדיקה שלפנינו – האתגר האמתי, הוא להתברג בתפקיד מנהל משאבי אנוש לאור הביקוש העצום בקרב דורשי העבודה.
בדקנו את מספר קורות החיים שנשלחו ביחס למודעות דרושים, על פני 24 שעות מרגע פרסום המודעה באינטרנט. לתפקיד כלכלן נשלחו 61 קו"ח, למעצב גרפי נשלחו 22 קו"ח, לעורך דין נשלחו 89 קו"ח, לרכז גיוס והשמה נשלחו 62 קו"ח ואילו לתפקיד מנהל משאבי אנוש נשלחו 126 קורות חיים ביממה. לצורך השוואה – לתפקיד מתכנת נשלחו רק 4 קו"ח.
מתוך 364 קורות חיים שנשלחים ביום 188 (שזה 52%), הנם לתחום של משאבי אנוש, גיוס והשמה, 23% לתפקידי גיוס והשמה ו-29% לתפקיד מנהל משאבי אנוש.
מה הופך את התחום של משאבי אנוש לכל כך קשה לחדירה? אולי המבנה הארגוני של חברות במשק, בהן יש מקום רק למנהל משאבי אנוש אחד, בעוד שקיימים תקנים למספר – ואפילו מספר מכובד מאוד של מנהלים מקצועיים באותו ארגון. אולי העובדה שמנהלי משאבי אנוש כמעט ולא יכולים לעבור לעבודה גמישה (פרילאנס), שמספקת תעסוקה לבעלי מקצועות רבים כגון מעצבים, מתרגמים ומתכנתים. גם האופציה של להיות עצמאי, העומדת בפני עורכי דין שמתקשים לחדור לשוק לדוגמא, איננה אופציה עבור מנהלי משאבי אנוש.
תפקידי מנהלי משאבי אנוש מאוישים לרוב על ידי נשים ואלו לא ממהרות לעזוב את התפקיד, לכל היותר הן יוצאות לחופשת לידה במטרה לחזור. המשרות שמתפנות הן הזדמנות הנדירה לפתח קריירה בתחום ועל כן, היחס בין ההיצע לביקוש הינו חסר פרופורציה, אפילו לשוק העבודה הישראלי בשלהי המיתון.
