העלאת גיל הפרישה לגמלאים הפכה זה מכבר לסוגיה בה מתלבטים כל מדינות המערב.
במדינות אלה תוחלת החיים עולה בהתמדה והעברת תשלומי הפנסיה על ידי המדינה לפורשים לגמלאות מגדילה את היקף החוב הלאומי. תוחלת החיים עלתה גם בישראל והיקף הכספים אותם מעביר הביטוח הלאומי לגמלאים גדל אף הוא. יתרון אחד בהעלאת גיל הפרישה לנשים הוא הקטנת החוב הלאומי בטווח הארוך, בשל הצמצום הצפוי בתשלומי ההעברה של הביטוח הלאומי.
להעלאת גיל הפרישה לנשים יתרונות אחרים, כגון הרחבת היקף המועסקים במשק בכלל ובקרב הנשים בפרט וכן הגדלת ההכנסה לנשים כמו גם הגדלת הכספים אותם צוברות הנשים לפנסיה.
התנגדות ארגוני הנשים לפגיעה לכאורה בזכויות הנשים בשל הארכת גיל הפרישה תמוהה, שכן השוואת מעמדן של הנשים לגברים בכל הקשור בשכר ובזכויות הפנסיה, הינו אינטרס מובהק של ארגונים אלו. המגמה הגוברת בהיקף הנשים הלא-נשואות (חד הוריות, רווקות וכו') במערב ובכלל זה ישראל, מחייבת גם היא הבטחת הכנסה הולמת וזכויות פנסיה לנשים.
[adrotate banner="27"] להשתלבות בשוק העבודה גם משמעויות החורגות מההיבט הפיננסי, כגון תחושת השתייכות וערך עצמי שחשיבותן לבריאות הנפשית והפיזית דווקא בשכבות הגיל המבוגרות, הוכחה במחקרים רבים. העלאת גיל הפרישה לנשים עובדות במעמד הביניים היא דבר רצוי, אלו רוצות ומסוגלות לתרום לעצמן ולמשק עוד שנים מספר.
שאלה אחרת היא מעמדן של נשים עובדות בשכבות החלשות. במרבית המקרים מדובר באוכלוסייה נעדרת השכלה מקצועית, המתקשה גם היום להשתלב בשוק העבודה וספק רב עם בגיל 62 יהיו מעסיקים שיסכימו לקלוט אותה.
צמצום תשלומי העברה של הביטוח הלאומי לנשים עובדות מהמעמד הבינוני, היא מגמה רצויה המשרתת בו בעת את הנשים, המשק ואת תקציב המדינה. השאלה המרכזית היא האם צמצום תשלומי העברה הוא נדבך נוסף בכלכלה נאו-ליבראלית, המצמצמת את מעורבות המדינה בכלכלה ומגבירה את הפערים החברתיים או שהכספים שיחסוך הביטוח הלאומי יופנו לאוכלוסיות חלשות כמו ,בין השאר, נשים בלתי מועסקות בכלל ובגיל מבוגר יותר בפרט.
