לא צריך להיות מנוי לעיתוני הכלכלה הישראליים כדי לדעת שהשנה החולפת – מחציתה השנייה של 2011 וזו הראשונה של 2012 – תיזכר בזכות אפקט הדומינו שחל ביחסי העבודה במשק. עיצומים רודפים שביתה, המונח "הסכם קיבוצי" מקבל פתאום רייטינג של כוכב ריאליטי מסוקס ומפגני הורדות ידיים – פוליטיים בעיקר – הפכו להצגה הטובה בעיר מבית היוצר של הוועד הפועל על נגזרותיו בוועדים.
בתווך, או אם תרצו – על תקן ה"בייביסיטר" הלאומי שנדרש לאשר, לפשר וללכת על ביצים, יושב (עו"ד) שלמה יצחקי, הממונה על יחסי העבודה במשרד התמ"ת. את יצחקי, כפי שהוא מכנה את עצמו בסגנונו הא-פורמלי, לא תצליחו "לדוג" בארכיונים של סכסוכי העבודה מהשנה הנוכחית, בטח לא באינפלציית האזכורים של יו"ר ההסתדרות עופר עיני. נוח לו מאחורי הקלעים, וישחקו הוועדים לפניו.
לפני כשנתיים התראיין יצחקי, גם אז תחת אותו כובע מקצועי, לאחד העיתונים הכלכליים ואמר ששנת 2010 התאפיינה בשקט תעשייתי. אלא שזמן לא רב אחר-כך הופר השקט הזה, תחילה בטיפות של איומי השבתה אשר הפכו מהר מאוד לגשם זלעפות שקיבל רוח גבית מהאווירה הציבורית הטעונה נגד בעלי ממון, שררה וחברות קפיטליסטיות המעסיקות עובדים רבים. פתאום כל אחד יודע מה זה הסכם קיבוצי ו"שקיפות", וכבר לא כזה נורא להיות צר עין על רווחיהם של אחרים ולאחוז את המעסיק בחלציו.
תחרות בין ועדים
אבל האם ניתן, אם בכלל, לשים את האצבע על הנקודה שבה החל אותו שקט תעשייתי להתפוגג במהלך 2011? האם המחאה החברתית של הקיץ האחרון הייתה המחולל או רק הקטליזטור לכל התהליך? יצחקי מדבר על צונאמי שמתבטא אפילו בתחרות בין ועדי העובדים עצמם ,בנוסח מי מכופף יותר את הבוס הגדול.
"אפשר לשים אצבע על נקודת המפנה", משיב יצחקי. "צריך לזכור שתמיד הייתה קיימת על המעסיק חובת ניהול משא ומתן עם ארגוני עובדים במקומות עבודה. החובה הזאת נבעה מאמנות בינלאומיות ופסיקת בתי הדין מתוקף חופש ההתאגדות. אי-אפשר לחייב מעביד להגיע להסכם, בצד זאת יש עוד כמה זכויות כמו זכות השביתה וכדומה. בדיוני השולחן העגול הייתה הסכמה לתקן את החוק לחובת ניהול מו"מ, כאשר תחול סנקציה על מעביד שלא מקיים אותה.
"לכן אנחנו רואים עכשיו התארגנויות ותחרות בין ארגוני עובדים. זה לא טוב, כי אז התחרות 'יורדת למטה'. אבל נוצרה תחרות בריאה בין ארגוני עובדים דוגמת כוח לעובדים".
התחרות שאתה מדבר עליה יכולה למוטט חברות, מצד שני. תראה את הצניחה ברווחי תנובה, שנחתכו ב-90% ב-2011 וזה עוד מבלי שהזכרתי את הבלאגן שנוצר בשל התפטרותו של רודב והמאבק הארגוני של העובדים ערב פסח האחרון. רעידת אדמה.
"בסכסוך בתנובה הייתי מעורב ברקע. כשאתה רוצה לעשות שינויים מבניים… מה זה רעידת אדמה? לתנובה יש הסכמים קיבוציים מימים עברו. יש שם ועד עובדים חזק. אני לא אוהב את המילה בלאגן. ארגון עובדים רוצה לקדם את העניינים שלו. לא הייתי קורא לשביתה או לצעדים ארגוניים 'בלאגן' כל עוד זה באופן חוקי. לעובדים יש גם כן דרישות. הכוח של העובדים הוא בהתארגנות ובמימושה".
אין מה לעשות
מטבע הדברים, אחד ממוקדי ההתרחשויות הקבועים במאבקים ארגוניים הוא בית הדין לעבודה, שנדרש שוב ושוב לפסוק בעד או נגד בהתחשב בצרכי העובדים ולעיתים גם הציבור הכללי. אבל בית הדין מתאים לעובדים מאורגנים. שאלה חשובה לא פחות היא מדוע עבור העובד הפשוט, שרוצה לתבוע לבדו את המעסיק על כמה אלפי שקלים נניח, לא קיימת מעין ערכאה מזורזת ללא ייצוג עורך-דין ותשלום אגרה גבוהה.
אליבא דיצחקי, אין כאן אישיו. "יש נגישות רבה מאוד לבתי הדין לעבודה וכיום יש גם סמכויות לרשמים שם, מתדיינים בעניינים האלה ופותרים את סכסוכי היחיד הללו. גם עובד קטן מגיש את ה-3,000 שקלים שלו לתביעה, אם כי אני חייב לציין שלאחרונה התקבל החוק להגברת האכיפה של חוקי העבודה. עד היום הייתה אכיפה פלילית שלנו שלא התייחסה בהיבט של ההפרה עצמה. לפי החוק, שייכנס לתוקף ביוני הקרוב, יחולו עיצומים כספיים ודאגה שהעובד יקבל את מה שמגיע לו מהמעביד. החוק מטיל אחריות על מזמין שירות כמו גם על מנכ"ל תאגיד".
אבל כמו בכל מוסד ממשלתי, הביורוקרטיה תעכב או תמסמס מהלכים ויוזמות כאלו.
"אין מה לעשות", פוסק יצחקי. "במקרה הזה הביורוקרטיה תהיה מועילה".
שאלה קצת נאיבית, אבל מדוע פועל פשוט בנמל אשדוד צריך להרוויח כ-30 אלף שקלים כשעובדים בעלי משלח יד חשוב לא פחות כמו רופאים, מורים או עובדים סוציאליים צריכים לריב על 7,000 שקלים בחודש?
"יכול להיות גם חוסר איזון כזה. מי שאמון על השאלות האלה הוא הממונה על השכר באוצר", מגלגל יצחקי את האחריות לתשובה. "אני לא בקי בסכומים של מקומות העבודה האלה. אבל אם יש לך ארגון עם 1,000 עובדים וארגון עם 130 אלף עובדים כמו המורים למשל, אז מה לעשות… למרות שגם מורים וגם עובדים סוציאליים עושים עבודה חשובה".
"הלוואי ויכולנו"
שלמה יצחקי הוא לא פוליטיקאי, גם לא שר התמ"ת, לא בעל תפקיד בהסתדרות ואפילו לא הממונה על השכר במשרד האוצר. במילים אחרות, בהיבט הביצועי, אין הרבה שיניים לתפקיד כמו הממונה על יחסי העבודה במשרד התמ"ת, שזה למעשה פקיד ציבור. למתוח ביקורת על בעלי תפקידים המככבים חדשות לבקרים בכותרות (עופר עיני, למשל) הוא לא יכול או לא רוצה, ולא שאין לו מה להגיד. פשוט יש לו מה להפסיד.
איך אתה תופש את התפקיד שלך? יש לך איזה ויז'ן מקצועי-חברתי עד לסוף הקדנציה?
"אנחנו פועלים מכוח שני חוקי עבודה: חוק יישוב סכסוכי עבודה וחוק הסכמים קיבוציים. על-פי אלה יש לנו את הסמכות הסטטוטורית לקבל שביתות שמוכרזות אצלנו. אנחנו מנסים להביא לפתרון הסכסוכים האלה בדרכי בוררות במגזר הפרטי.
"אשר לחוק הסכמים קיבוציים המוגשים לרישום, כשמדובר בהסכמים קיבוציים כלליים בין ארגון עובדים לארגון מעסיקים, אז אנחנו עושים את הרגולציה שקשורה להרחבה. כלומר, לשים את המעסיקים בנקודת מוצא אחידה וליצור שוויון בין כלל העובדים בענף. אנחנו מבצעים גם רגולציה של פיצויי פיטורין ופנסיה".
יש לכם סמכות להטיל וטו על שביתות?
"אין אפשרות כזאת, כל עוד הן נעשות בהתאם לחוק. בית הדין עצמו יכול להוציא צווי מניעה. אנחנו לא יכולים לכפות פתרון, אלא רק לחייב את הצדדים להגיע אלינו. הלוואי ויכולנו להתעסק בכל סכסוך". אגף יחסי העבודה בתמ"ת, אגב, מאויש ב- 14 עובדים בלבד, מתוכם שישה עורכי דין.
מכרזים תפורים? לכלכתם
אמנם אין לכך הוכחות חותכות, אך צמד המילים "מכרז תפור" צף ועולה לעיתים מזומנות בקרב מתמודדים למשרות במגזר הציבורי. ממשרת דובר ועד תפקידים בכירים, מתגנב החשש שמא כל תהליך הסינון והמכרזים נעשים למראית עין וכל שנותר הוא לקוות שאף עובד לא יוצנח מלמעלה או יקבל את התפקיד על מגש של כסף. אנשי מקצוע אחרים פשוט מוותרים מראש על ההזדמנות ולא מגישים מועמדות.
בראיון לחדשות HRus שהעניקה לאחרונה, רמזה מנהלת אגף בכיר גיוס ומכרזים בנציבות שירות המדינה, גבי אשכנזי, על קיומם של מכרזים "תפורים": ""יש לחצים פוליטיים-ארגוניים בתפקיד שאני נמצאת", הודתה. "זה תפקיד מאתגר. התפקיד שלנו זה לשמור על כך. אני לא מתכופפת, אני מופיעה בבתי דין כשצריך. מכרזים תפורים? לא יכולה להגיד לך שאסגור את זה הרמטית. אבל תהליך המיון החדש ושינוי הרכב ועדות הבוחרים ששם יכולה להיות השפעה של גוף זה או אחר – נסגור את זה עד כמה שאפשר. להבטיח לך שלא יהיו מכרזים תפורים זו אוטופיה, אבל כן אנחנו הולכים לכיוון הזה".
"לא צריך להיכנע לשיטה", מתרעם יצחקי דווקא על מבקריה. "תילחם בה ותתמודד ואל תרים ידיים מראש. אני לא חושב שזה נכון. מי שיש לו נתונים טובים עשוי להיבחר. אי-אפשר ללכלך ככה בצורה גורפת".
מה דעתך על ההתמרמרות של בכירי חברות הביטוח והפנסיה כנגד הפחתת דמי הניהול?
"חיים כץ (יו"ר ועדת הפנסיה בכנסת, י"ח) נכנס לנושא הזה חזק מאוד. אני לא מצוי בפן הכלכלי של ההסדרים הפנסיוניים, אלא מכיר את זה מהצד של יחסי עבודה. גם אני משלם דמי ניהול. תמיד צריך למצוא את האיזון שלפיו יצליחו הקרנות לנהל את עצמן, לבין הרווחים.
"זה שירות", קובע יצחקי את עמדתו, "אין מה לעשות. כמו בבנק. אתה מקבל דו"חות מדי שנה. אגב, הקרנות ברובן הן חדשות. קרן חדשה, מישהו צריך לממן אותה. למה קרסו קרנות הפנסיה הוותיקות?".
לאחרונה התראיינו אצלנו כמה בכירים ברשתות בתי מלון גדולות בישראל, שסיפרו בדאגה על נסיגה משנה לשנה במספר המתעניינים בעבודות בענף המלונאות. וזה למרות ההטבות הנלוות אליהן. האם אתה ער לעניין הזה? התמ"ת מסייע לענף?
"אני שומע מהם את הבעיות. זה ענף מאוד מוסדר. יש הסכם קיבוצי כללי ויש התארגנות. המדינה מסייעת בכוח אדם. רוב העובדים בבית המלון מקבלים סבסוד לעבודה. גם בשוק העבודה זה עניין של היצע וביקוש. אני יודע את המצוקות ביחס למדינות אחרות, שם אין חובה ל-150% שכר בסופי שבוע ואין חובה לארנונה על חדרים ועל מציל בבריכה".
יצחקי אורי ובן ישראל עשו עבודה חשובה