מספר המעסיקים שמודיעים לאחרונה כי לא יאפשרו כניסה למקום העבודה לעובדים שמסרבים להתחסן נגד נגיף הקורונה הולך ועולה, בפרט במקומות שהעובדים מקבלים קהל, אף על פי שהחוק היבש אינו מאפשר לעשות זאת.
החל במעסיקים מוסדיים כמו עיריות ומשרדי ממשלה ועד חברות פרטיות, אין כמעט מעסיק שמסכים להיות במצב בו מקום העבודה יסגר וכל עובדיו ישלחו לבידוד בגלל עובד בלתי מחוסן שחלה.
כמו כן, אף בעל עסק – המעסיק עובדים – לא יסכים להיות במצב בו הלקוחות הפוטנציאלים שלו יחששו להגיע אל בית העסק משום שהם אינם בטוחים שכל העובדים שמטפלים בהם, הם מחוסנים נגד נגיף הקורונה או מחלימים. כלומר בעלי תו ירוק.
הסירוב להתחסן מוגן בחוק. למרבה הצער, אין עדיין חוק שמגן על שלומם ובריאותם של האנשים שנאלצים לבוא במגע עם אותם בלתי מחוסנים.
מצב זה, שבו המחוקק אינו מספק מענה מתאים, מאלץ את המעסיקים לחפש פתרונות ביניים יצירתיים בניסיון לעמוד בדרישות החוק (כלומר לאפשר לעובד להמשיך לעבוד) ובה בעת להגן על הסביבה.
אחד הפתרונות הוא הסבת תפקידם של סרבני החיסונים לתפקיד שבו הם יכולים לעבוד ללא קבלת קהל וללא מגע עם עובדים אחרים.
יתכן שבחלק מהמקרים ניתן אף לדרוש מעובדים שמסרבים להתחסן, לעבוד מביתם. החלופה של בדיקה כל 48 שעות היא סבירה, אבל לא מאפשרת לדעת בוודאות אם העובד אכן אינו חולה מאומת, שכן הוא יכול להדבק במהלך 48 השעות שקדמו לבדיקה הבאה.
כפי שאמר עורך דין קובי חתן, מומחה לדיני עבודה, בריאיון ל-HRus, "אנו נמצאים בשדה שהוא עדיין לא חרוש, כך שלא קיימת פסיקה בנושא, עליה ניתן להסתמך".
עו"ד חתן סבור שלא יהיה מנוס מהגדרת הדברים בחקיקה או בתקנות על ידי הכנסת או הממשלה, וכך תהא ודאות רבה יותר ביחס לאופן ההתנהלות.
עד שזה יקרה, סירוב להתחסן לא מאפשר למעסיק לפטר את העובד. כלומר, הסירוב להתחסן אינו מוכר על ידי בתי הדין לעבודה כסיבה מוצדקת לפיטורי עובד.
מאותה סיבה, לא ניתן לפחית משכרו של העובד שמסרב להתחסן כדי להעבירו לתפקיד הנמוך יותר בדרגתו או בדרגת חשיבותו ותרומתו לארגון.
במקרים בהם העובד שמסרב להתחסן נגד קורונה עובד עם קהל, המעסיק עלול להיות חשוף לתביעות מצד לקוחות שעלולים להדבק משום שקיבלו שירות מאותו עובד שסירב להתחסן.
נכון לעכשיו יש הרבה מאוד סוגיות שהמחוקק יצטרך לדון בהן, סביב נושא החיסונים, התו הירוק ובעיקר ההתמודדות עם סרבני החיסונים במקומות עבודה. רצוי שהחוקים יחוקקו וההחלטות יתקבלו, לפני השלב שבו בתי הדין לעבודה יתחילו להיות מוצפים בתביעות.
הנה דוגמה לאחת הסוגיות שהמחוקק יהיה חייב לדון בהן ולקבל לגביה החלטות:
נניח שלקוח שהוא עצמו סרבן חיסוני קורונה נכנס אל בית העסק (אף שאין לו תעודת מתחסן או שיש לו תעודת מתחסן מזוייפת), ונניח שהוא מקבל שירות מעובד שמסרב להתחסן נגד קורונה.
במצב כזה, אם לאחר זמן קצר מתברר שהעובד היה חולה והדביק את הלקוח, יש שלוש סוגיות משנה שצריך לדון גם בהן:
1 האם הלקוח יוכל לתבוע את בית העסק (כלומר את המעסיק) משום שהוא נדבק בבית העסק שלו, אף על פי שכאמור, הוא עצמו סרבן חיסונים.
2 האם המעסיק יוכל לתבוע את העובד בשל הפגיעה במוניטין (שנגרמה למעסיק בגלל סירובו של העובד להתחסן), בגין ההוצאות שנגרמו לו (למעסיק) כתוצאה מתביעת הלקוח, ובגין השלכות התביעה על בית העסק.
3 והאם מצב של תביעה נגד בית עסק בגלל עובד שהדביק לקוח לאחר שסירב להתחסן, מהווה עילה מוצדקת לפיטורי אותו עובד.
