מספרי המפוטרים בעקבות משבר הקורונה הולכים ועולים ולכן חשוב מאוד שמנהלי משאבי אנוש ירעננו את המידע המשפטי לגבי הזכויות המגיעות לכל מי שמפוטר. מאליו מובן שמדובר בארגונים שלא פשטו את הרגל ונאלצו לסגור.
ראשית, יש לבצע שימוע כדין. במסגרת השימוע יש לתת לעובד להשמיע את עמדתו ולהקשיב לו בנפש חפצה ואולי אף להציע פתרון שיהיה מקובל על שני הצדדים להמשך העסקתו.
שנית, הפיטורים צריכים להיות מוצדקים ואסור שהם יעברו על החוקים שאוסרים אפליה.
בארגון שבו רוב (או אף מחצית) המפוטרים הם נשים, או עובדים מעל גיל 40 או בעלי מוגבלויות או שייכים לכל קבוצה אחרת שהחוק למניעת אפליה מגן עליה, העובד יוכל לתבוע בגין פיטורים על רקע אפליה.
בנוסף, יש גם מקרים של איסור פיטורים ללא היתר של משרד העבודה, בהם עובדות בהיריון, עובדות הנמצאות בטיפולי פוריות או אחרי לידה חיילי מילואים ועוד.
אם אין שום ברירה והארגון נאלץ לפטר את העובד בשל פיטורי צמצומים (והפיטורים הינם מוצדקים ואינם מפלים), יש לתת לעובד הודעה מוקדמת.
לכל עובד שכיר יש זכות לקבל הודעה מוקדמת לפני פיטורים. עובד שמועסק במקום העבודה לפחות שנה, זכאי לקבל הודעה מוקדמת של חודש.
עובד שמועסק פחות משנה זכאי לקבל הודעה מוקדמת קצרה יותר, באופן יחסי למספר החודשים שהוא עד בחברה.
במהלך ימי ההודעה המוקדמת יש לשלם לעובד את שכרו הרגיל, כלומר לא ניתן לחשב את ימי ההודעה המוקדמת בעת שהותו בחופשה ללא תשלום כאשר הוא מקבל דמי אבטלה.
אם המעסיק מעוניין שהפיטורים יהיו באופן מיידי, עליו לשלם לעובד את שווי תקופת ההודעה המוקדמת (חלף הודעה מוקדמת), אף שהעובד מפסיק לעבוד באותו יום בו קיבל את ההודעה.
יש לשים לב לנקודה חשובה שהינה אופיינית למצב הקיים כיום בעת משבר הקורונה: רוב העובדים שמפוטרים כיום, כבר נמצאים בחופשות ללא תשלום (חל"ת) לפחות חודש ובדרך כלל אף יותר מכך.
בארגונים אלה לא ניתן להחזיר את העובד מהחל"ת ולהעסיקו חודש אחד בגלל הסעיף בחוק שמחייב הודעה המוקדמת.
ולמרות זאת, כאמור, העובדה שהעובד נמצא בחל"ת, אינה פוטרת את המעסיק מחובת ההודעה המוקדמת או חלף ההודעה המוקדמת.
לכן, תפקידו חלף ההודעה המוקדמת הוא לשלם לעובד את ימי העבודה שהיה מקבל תמורת העבודה אילו עבד בתקופת ההודעה המוקדמת.
זכות נוספת היא הזכות לקבל את פידיון ימי חופשה בתשלום שנותרו לעובד, את דמי ההבראה שמגיעים לו עבור התקופה שטרם קיבל אותם וכמו כן מגיעים לו פיצויי פיטורים.
בעת הפיטורים על המעסיק מוטל לערוך לעובד מסמך שנקרא גמר חשבון. במסמך זה יש לכלול את כל התשלומים שמגיעים לעובד שמעבר למשכורת האחרונה.
מדובר כאמור בפדיון ימי חופשה, שמשמעו התשלום עבור ימי החופשה בתשלום שהעובד לא ניצל, בדמי הבראה בגין כל התקופה שחלפה מאז שהעובד קיבל דמי הבראה בפעם הקודמת, (מדובר בעובדים שעובדים עבור המעסיק במשך שנה או יותר).
כמו כן בגמר החשבון יש לציין את סכום פיצויי הפיטורים. ברוב המקרים מדובר בהשלמה לרכיב הפיצויים שהופרש בביטוח הפנסיוני. כל הסעיפים הללו של גמר החשבון צריכים להופיע בתלוש המשכורת האחרון של העובד.
זאת ועוד, המעסיק (שפיטר עובדים) צריך לצייד את העובד שפוטר בכל המסמכים הנדרשים לקבלת דמי אבטלה. כאן זה מתחלק לשני סוגים של מקרים:
1 אם העובד לא יצא לחל"ת ועבד במהלך חודשי הקורונה ולא קיבל דמי אבטלה, זאת אומרת שהוא תובע כעת דמי אבטלה בפעם הראשונה (כלומר ממעסיק זה).
במקרה זה, העובד צריך למלא הצהרה לרישום ראשוני בלשכת התעסוקה ובמקביל להגיש תביעה לביטוח לאומי.
כדי שהתביעה תתקבל, המעסיק צריך לשדר לביטוח לאומי טופס 100, או לכל הפחות לתת לעובד אישור על סיום ההעסקה ותלושי שכר של 12 החודשים האחרונים.
2 לגבי עובדים שנמצאים בחל"ת בעת שפוטרו: אם החל"ת הפך לפיטורים, והעובד כבר רשום לקבלת דמי אבטלה בזמן החל"ת, הוא צריך להודיע לביטוח הלאומי ולשירות התעסוקה על השינוי בסטטוס שלו.
יש ליידע את העובדים כי ברגע שהם הופכים מעובדים הנמצאים בחל"ת למפוטרים, מבחינת הביטוח הלאומי הם נחשבים לעובדים שחזרו לעבודה למהלך תקופת ההודעה המוקדמת.
לכן, על העובד שפוטר לאחר החל"ת לדעת כי בעקבות ההודעה, הרי שבתקופת ההודעה המוקדמת (או בתקופה שעבורה שולם חלף הודעה מוקדמת), הוא לא יקבל דמי אבטלה.
ברגע שתקופת ההודעה המוקדמת תסתיים, הזכאות שלו לאבטלה תתחדש. כדי לחדש את תשלום דמי האבטלה בשלב זה, יהיה על העובד להירשם שוב בשירות התעסוקה ולהגיש לביטוח לאומי מכתב מהמעסיק על הפסקת העבודה. עם זאת, אין צורך להגיש תביעה נוספת לביטוח לאומי.
נקודה חשובה נוספת היא לוודא כי לעובד שפיטרתם אין (ולא עומד להיות) חוב לביטוח לאומי.
לפני עזיבתו של העובד את מקום העבודה, המעסיק חייב לוודא כי העביר את תשלומי הביטוח הלאומי עבור כל תקופת העסקתו של העובד.
בה בעת יש ליידע את העובד, כי החל מהחודש שבו נפסקו יחסי העובד מעסיק, יהיה עליו לשלם את דמי הביטוח הלאומי בעצמו (אלא אם כן החל לעבוד במקום עבודה אחר).
היוצא מהכלל בעניין זה הן עובדות נשואות, או עובדות שאינן נשואות רשמית אבל יש להן בן זוג או בת זוג ובני או בנות זוגן משלמים\משלמות את דמי הביטוח הלאומי. עובדות אלה לא צריכות לשלם עבור עצמן את דמי הביטוח הלאומי בעת שהן מובטלות.
