עובדת שהועסקה כ-11 שנים בחברה סיעודית המתחזקת בתי אבות, פנתה לבית הדין לעבודה בתל אביב כנגד מעסיקה בגין הרעה בתנאי העבודה. התובעת עבדה דרך החברה בבית אבות הממוקם בראשון לציון, במרחק הליכה מביתה. כאשר החברה החלה לספק שירותים לבית האבות בעיר הסמוכה בת ים, הם העבירו את העובדת לאותו בית אבות.
המעבר מבית אבות אחד לשני נראה לכאורה פשוט ואף הגיוני עבור המעסיק, אולם מבחינת העובדת זה היה כרוך בקשיים לוגיסטיים לא פשוטים. העובדת, שעד כה צעדה ברגל מהבית אל מקום העבודה בכמה דקות, נאלצה להתחיל לנסוע בשני אוטובוסים לכל כיוון, במשך שעה וחצי לכל כיוון, היינו לבלות כעת 3 שעות בדרכים.
המעסיקה טענה מנגד כי לא היה צורך בשני קווי אוטובוס לכל כיוון אלא רק אחד, אולם לא הצליחה להוכיח זאת. כמו כן, טענה החברה כי הייתה לעובדת אפשרות להגיע למקום עבודה החדש ברכב חברה, אולם גם טענה זאת לא הצליחה המעסיקה להוכיח.
השופטת דגנית ויסמן פסקה כי מדובר בהרעה משמעותית בתנאי העסקה. בפסיקתה ציינה השופטת כי "התובעת לא סירבה לאלתר לעבור לעבוד בבת ים, אלא עברה לעבוד שם לפרק זמן של כחודש (חלק ממנו שהתה בחופשה), בו נסעה בתחבורה ציבורית. מכאן, שהתנגדותה לעבוד בבית ים לא הייתה בעלמא, אלא לאחר שנסעה בפועל לעבודה מדי יום, התברר לה כי לא תוכל לעמוד בכך."
השופטת ויסמן פסקה כי גם אם המרחק בין שתי הערים השכנות (ראשון לציון – בת ים) איננו גדול, אין לבחון את סוגיית ההרעה בתנאים על פי כלים אובייקטיביים אלא בכלים סובייקטיביים, על פי ההשלכות ישירות על העובד בהתאם למצבו האישי. במקרה הנדון, התובעת שעבדה במסגרת של 4 שעות ביום נאלצה כעת לנסוע כשלוש שעות משמע – היא כמעט הכפילה את כמות השעות בהן היא מחוץ לבית במסגרת העבודה ועל כן, בנסיבות האישיות שלה הייתה כאן הרעה ממשית בתנאי העסקה ובפרט שהמעסיקה לא תגמלה אותה בתוספת שכר בגין המעבר.
בית הדין חייב את המעסיקה לשלם לעובדת פיצויי פיטורין בסך 30,000 ₪ בתוספת דמי הבראה, פדיון ימי חופשה והוצאות בית משפט.
בית הדין פסק כאמור לטובת התובעת ועל כן היא מוגדרת מתפטרת בדין מפוטרת היינו, היא זכאית למעמד של מפוטרת בחברה אולם היא לא תוכר כמפוטרת לצורך פדיון דמי אבטלה מביטוח לאומי.
למידע נוסף על מעמד מתפטר בדין מפוטר.
