מנהלי משאבי אנוש נתקלים לפעמים במצב בו עובדים צעירים לא מבינים את החשיבות הרבה של הביטוח הפנסיוני, ולכן לא יודעים להעריך את ההטבה הזאת, שהיא ההטבה החשובה ביותר ובעלת הערך הכספי הרב ביותר.
אחת הבעיות של הצפת הנושא הפנסיוני בפני עובדים צעירים היא שעובדים צעירים מתקשים לדמיין את עצמם כגימלאים או כחולים.
עובדים רבים אינם מודעים לעובדה שאם הם לא מתחילים לחסוך מספיק זמן מראש לפנסיה, החיסכון הפנסיוני יביא אותם, לאחר הפרישה, לקצבת פנסיה בשיעור של כ-50% ממשכורתם ואף פחות מכך.
בנוסף, יש בקרב החוסכים לפנסיה בלבול במושגים, וקושי להבין את ההבדל בין המוצרים השונים, ואת היתרונות והחסרונות של כל מוצר.
במקרים רבים, נושא הפנסיה הופך לבעל חשיבות עבור העובד (ומשפחתו) כאשר זה כבר מאוחר מדי. כאשר הוא חולה, או כאשר הוא מתקרב מאוד לגיל הפרישה, או חלילה כאשר הוא נפטר.
במצבים אלה, בדרך כלל כבר אין הרבה מה לעשות כדי לתקן את המצב. הפעולות שכן ניתן לעשות עשויות לסייע לעובד או בני משפחתו במידה מסויימת אבל במידה מוגבלת מאוד. כלומר, בשלב זה, רוב הנזק כבר בלתי ניתן לתיקון.
אתגר נוסף לעובדים שנמצאים לפני גיל הפרישה, שלא חסכו מספיק במהלך שנות עבודתם בביטוח הפנסיוני שלהם, הוא הצורך לגשר על הפער ההולך וגדל בין שנות החיסכון המעטות שנותרו, לבין שנים רבות יותר לקבלת קצבה.
עובדים רבים מתחילים כיום את שנות העבודה שלהם בגיל מבוגר יותר מבעבר, ולכן הם מפסידים לא מעט שנים, לפעמים כעשור שלם, של הפקדות לפנסיה. וכך הם מגיעים לגיל פרישה עם פחות חסכונות.
אף על פי שמשרד האוצר העביר את האחריות בנושא החיסכון הפנסיוני מהמעסיק אל העובד (שכן, העובד יכול לבחור את סוג הביטוח הפנסיוני, את הגורם המבטח ואת סוכן הביטוח), רוב העובדים רואים עדיין במעסיק את הכתובת לנושא הפנסיה שלהם.
למעסיק אסור כיום להתערב בבחירת העובד, אבל ניתן להציג לו את ההסדר של הארגון ולאפשר לו להפגש עם הגורם המבטח שנמצא בהסדר עם הארגון.
עובדים צעירים יכולים לבחור במסלול השקעה שמתאים לגיל הפרישה העתידי שלהם, באופן שבשנות החסכון הראשונות הם יכולים לבחור במסלול שיש בו הרבה מניות, מה שמאפשר להם להשיג תשואה גבוהה יותר בטווח הארוך.
כמו כן, העובדים יכולים להתאים את מסלולי הביטוח לצרכיהם המשפחתיים, כאשר עובידם שהם רווקים יכולים לבחור במסלול ללא קצבת שארים.
חשוב שמנהלי משאבי האנוש יפנו את תשומת הלב של העובדים לכך שהם יכולים להגדיל את ההפקדה החודשית לתגמולים למקסימום המותר על פי החוק, כלומר לשבעה אחוזים.
עובדים שנמצאים בתחילת שנות ה-30 לחייהם, לדוגמה, יכולים על ידי כך להגדיל את קצבת הפנסיה הצפויה שלהם בכ-10%.
בד בבד הם יכולים להפקיד באופן עצמאי עבור רכיבי שכר שאינם פנסיוניים. זאת למעשה הדרך להתמודד עם הפער בין השכר המבוטח והשכר הלא מבוטח.
פרט לחיסכון לפנסיה, העובדים מקבלים גם הטבת מס על ההפקדות לביטוח הפנסיוני שהם מפקידים משכר הברוטו שלהם.
כדאי להמליץ לעובדים להמנע מפדיון פיצויים בעת עזיבת עבודה (פיטורים או התפטרות), ולשמור רציפות הפקדות לביטוח הפנסיוני בעת שהעובד מובטל, על ידי הסדר ריסק והשלמת כיסויים בטוחיים עבור רכיבי שכר לא פנסיונים, בונוסים וכד'.
