"הארגון שלנו לא מכוון נשים – הוא מכוון עובדים"

כשמחפשים ברשת את שמו של עמוס זיו, מנהל מרכז-הפיתוח של חברת ההייטק קיידנס בישראל, התוצאות הראשונות מעלות מאמר שכתב ופורסם ב"גלובס", שזכה לכותרת "הבו לנו נשים, והרבה". כאשר מדברים אתו על המאמר, מבינים שמדובר במנהל בעל אוריינטציה משאב-אנושית, שגם גאה בעובדה שנשים רבות מועסקות במרכז הפיתוח בראש העין אותו הוא מוביל, המעסיק כ-130 עובדים. לדבריו, הנשים בארגון מועסקות בתפקידי ניהול הפרושים לאורכו ולרוחבו של הארגון, ועובדה מעניינת לא פחות היא שהחברה מעולם לא התמקדה בנושא תעסוקת נשים. הארגון, לדבריו של עמוס, מכוון-עובדים באופן כללי, וזה כולל את ההתמקדות ב-"מה צריכים העובדים כדי להפיק מעצמם יותר, וכיצד יכול הארגון למצוא איזון בין צרכיהם השונים". הגישה הזו הביאה כתוצר לוואי את האחוז הגבוה יחסית של נשים בארגון.

שאלה של מינון

איזון היא מילה מדוברת לאחרונה בהקשר של משאבי אנוש, ובמיוחד בשבועות האחרונים, בהם הוחלט בחברת יאהו, ולאחר מכן בקומברס ישראל, לאסור על עובדים לעבוד מהבית. "עבודה מהבית צריכה להיות סוגיה של מינונים, ולהחליט שאף עובד לא יעבוד מהבית, אלא באישור חריג, זו גישה קיצונית לטעמי", אומר עמוס.

אז איך הדברים מתנהלים בקיידנס? "במרכז-הפיתוח של קיידנס בישראל הוחלט לאפשר יום עבודה אחד בשבוע מהבית. החלטה זו התקבלה כבר לפני למעלה מ-10 שנים, וצברנו בנושא ניסיון רב ומתמשך. "זה אמצעי איזון נפלא", הוא אומר, "שפשוט תומך בצורכי המשפחה, למשל כשטכנאי מכונת הכביסה מודיע לך שיגיע אליך בין 12 ל-2 בצהריים…".

לדבריו, במהלך השנים הוחלט גם להגמיש את שעות העבודה. "אנו בהחלט מצפים שעובד יהיה במשרד בליבת שעות העבודה, אך אנו גמישים בשעת ההתחלה ושעת הסיום, וכך העובד יכול לעיתים למשל, לטפל גם בילדים. יש שיוצאים בשעה שלוש וחצי, או ב-4 אחה"צ, ולאחר מכן משלימים עבודה מהבית בשעות הערב. אם בעבר הציפייה מכל עובד היתה שיעבוד 9 שעות וחצי במשרד וזהו, היום הציפייה היא לנוכחות מלאה בעיקר בשעות הליבה, שבהן מתקיימות רוב הישיבות המקומיות. כל עובד מקבל מחשב נייד כבר ביום העבודה הראשון, והחברה מתקינה לו על חשבונה גם קו אינטרנט מהיר מהבית. זו התשתית שמאפשרת את הגמישות שתארתי.

"כשהארגון רגיש לצרכיו של העובד ומנסה לבנות מערכת שתומכת בו, זה מהווה יתרון לנשים, כי נראה שחלוקת הנטל במשפחה הישראלית עדיין אינה מאוזנת. המסקנה שלי היא שככל שכיוונו לצרכי העובדים, כך נשים יכלו למצוא אצלנו מקום טוב ומכיל, וכל זה מבלי לוותר על הביצועים, התפוקות ושיפור האיכות. ואגב, לא רק שאנו נמצאים בסביבה גלובאלית מאוד תחרותית, גם בתוך קיידנס עצמה יש תחרות פנימית לא קטנה.

"אני חייב גם להסתייג ולחדד כמה פרטים, כדי שהמציאות אצלנו לא תשמע ורודה מדי: אנחנו עובדים מול גורמים רבים בחו"ל, אז קורה לא פעם שיש ישיבות מול גורמים במדינות שונות בעולם, שהשעה אצלן היא אחרת לגמרי, כך שקורה שיש גם שעות עבודה ארוכות, גם בערב או בלילה, והעובדים בהחלט צריכים להתאים את עצמם. אז המצב בהחלט לא מושלם".

האם אתה חושב שבאמת ניכרת מגמה בארגונים של התעניינות באיזון עבודה-בית?

"אני בהחלט מרגיש בארץ ובחו"ל, שישנה יותר רגישות לנושא המערכות הנוספות בחייו של העובד. ניתן לראות מסביב מודעות גוברת והולכת, שהרי אנחנו לא המצאנו את הגלגל. לגישה מכוונת-העובדים יש תועלת כלכלית ברורה, ואף הראיתי זאת מספרית בכמה מקרים; בטווח הבינוני-ארוך החברה בהחלט מרוויחה מזה! יחסי עבודה זה לא משחק סכום אפס, ובמקום שהעובד מרוויח, גם הארגון בהחלט יכול להרוויח. העובד נהנה וכך גם החברה – למקומות האלו אנחנו חותרים".

לחלק השני של הראיון לחצו כאן