עם הרבה "רעש" ואקוסטיקה בתוכו אבל כמעט בלי שום רעש יחצני ותקשורתי אחר, פאב ה-JEM'S BEER FACTORY בפאתי העיר פתח-תקוה מטפח בשיטת "מפה לאוזן" דור חדש של בליינים.
זה לא הלך כל-כך בקלות. נתוני הפתיחה, לפני שלוש שנים, היו הימור אחד גדול על הנייר. בכל זאת, 20 דקות מתל-אביב, בשולי אזור תעשייה אפור בעיר מנומנמת שכל קשר בינה לבין חיי לילה ואלכוהול היה פרי דמיונם של שיכורים.
אלא שבהדרגה, ותוך קיבוע קונספט פעילות שהוא למעשה שילוב של כמה תתי-קונספט אחרים ללוקיישן אחד גדול, החלה השמועה לעשות לה כנפיים (גם בלי רדבול). לא רק בר לדרינק אפלולי בלילה, אלא גם מסעדה, מרחב ריקודים וישיבה גדול, הופעות א-לה זאפה בצד הרכבי קאוורים המזכירים את המאנקיז באילת ואפילו מבשלת בירה המייצרת במקום ומשווקת לפאבים אחרים ולרשתות השיווק תחת שם המותג JEM'S.
העובדה שהפאב-בר-מסעדה (מנהלי המקום לא מגדירים אותו, במכוון. "אי אפשר להגדיר אותנו", אמרו לנו) נטוע עמוק בלב אזור התעשייה המאובק של שכונת קריית מטלון במערב העיר, הצמיחה לבעליו אפיק הכנסה נוסף ומלבלב: אירועי עובדים. הן פלז'ר והן ביזנס. מסיבות, בצד הדרכות צהריים. זה אמנם לא חדש, אבל תפס תאוצה יתרה בחודשים האחרונים – תודעתית לפחות – כאלטרנטיבה "מ-גניבה" שגם קרובה למשרד.
"מפלצת רבת-זרועות"
ובכל זאת, התקשינו להבין מה מייחד את הלוקיישן ה"ג'מי" לעומת מתחריו בתל-אביב, ובכלל – מדוע לא לפתוח אחד כזה בעיר הגדולה?
אורן מלכה, מנהל המקום, מתעקש ש"אין כל-כך הרבה מקומות בסגנון הזה. כל ענייני השתייה, מצגות וההיבטים הטכניים – הכל קיים אצלנו. אין דבר שאני לא יכול לתת לו מענה בסקטור העסקי. יש כאלו שרוצים הופעות, אחרים רוצים הדרכות. אנשים לא רוצים לעבוד קשה מדי היום. הם עובדים קשה מדי ממילא בעבודה. הקהל העסקי פה גדול מאוד. זה אזור התעשייה הכי גדול בארץ מבחינת עובדים למטר רבוע. מבחינת זמן ועיתוי להיות פה זה הכי נכון ומוכיח את זה. גם בגודל כזה של עסק כמו שלנו, נדל"ן כזה בתל-אביב זה לא קל".
אז אם מנהלת רווחה רוצה לסגור לערב אחד את הפאב, אתה מונע כניסה לקהל הרחב?
מלכה: "כדי לסגור פה ערב זה תעריף גבוה מאוד. הכל תלוי תקציב. יש כאן מקום ל-300 איש בעמידה בהופעה. אנחנו מפלצת רבת-זרועות".
האם בירה במשרד נחשבת כהטבה לעובד?
