לימודים לתואר ראשון
פסיקה בנושא דרגת שכר וזכאות לתואר. עובד בעל קביעות ברשות שדות התעופה נרשם ללימודי תואר ראשון בשלוחה הישראלית של האוניברסיטה הבריטית "המברסייד". היות שהשלוחה זכתה בהכרה של המועצה להשכלה גבוהה והתואר הוכר רשמית בישראל בשנת 2000, רשות שדות התעופה שינתה את הדירוג של העובד לאקדמאי. העלאת הדירוג היתה כרוכה בתוספת שכר והטבות כספיות אחרות.
כעבור שנתיים בלבד, ב-2002, בעקבות תלונות שהגיעו למשטרת ישראל, נפתחה חקירה מקיפה בנוגע למתן התארים מאותה אוניברסיטה, שבעקבותיה הואשם העובד בשימוש במסמך מזויף וקבלת דבר במרמה. במהלך החקירה העובד גילה שנציגה של השלוחה הישראלית של האוניברסיטה נעלם והמשרדים נסגרו. התיק נסגר מחוסר ראיות אולם הפרשה לא נסתיימה בזאת.
מהחקירה עלה כי שמו של העובד כלל לא הופיע ברשימת בוגרי האוניברסיטה ובעקבות כך הגוף להערכת תארים שלל את זכאות העובד לתואר.
לא זאת בלבד שנשלל מהעובד התואר הראשון, ב-2008 הוא זומן לשימוע על ידי סמנכ"ל רשות שדות התעופה. במסגרת השימוע נאמר לעובד כי היות שהוא לא זכאי לתואר ראשון, הרשות תפסיק להפריש לו הטבות כספיות השמורות לאקדמאים. בנוסף, מאחר שהעובד לא היה באמת "אקדמאי", עליו להשיב את הכספים רטרואקטיבית את הכספים ששולמו לו במהלך השנים שבין 2002 ל-2008.
העובד ניסה להילחם בגזרה אך הרשות עמדה על כך שהכספים ששולמו לעובד במרמה יוחזרו. בסופו של דבר הרשות אף הגישה כנגד העובד תביעה בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב – להשבה רטרואקטיבית של הכספים.
העובד טען שפעל בתום לב להשגת התואר הראשון וכלל לא היה מודע לתרמית של השלוחה הישראלית. לדבריו, המוסד שבו למד היה מוכר ומכובד. כראיה, העובד הציג את העובדה שגם הרשות הסתמכה על אישור השקילות שנתן משרד החינוך לתואר של השלוחה הישראלית בארץ.
העובד אף טען שעצם העובדה שההליכים נגדו החלו כעשר שנים לאחר שסיום את התואר (ב-1998), מה שהקשה עליו להוכיח כעת שאכן למד לתואר היות שראיות חשובות כמו חומרי לימוד – כבר לא נמצאו ברשותו.
מצד רשות שדות התעופה נטען בבית הדין כי העובד כלל לא נפל לתרמית של שלוחה כלשהי שפעלה באופן "מפוקפק", אלא הוא זה שהציג מציג שווא בפני הנהלת הרשות על מנת ליהנות מתוספת שכר. לטענת הרשות, העובד הפר באופן בוטה את חובת הנאמנות וההגינות שלו כלפי המערכת.
שופטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, חנה טרכטינגוט, פסקה כי לאחר שבוטלה זכאותו לתואר, הרשות הייתה זכאית להשיב את העובד לדרגת השכר הקודמת ולבטל את ההטבות הכספיות העתידיות. לצד זאת, השופטת מצאה שהעובד אכן פעל בתום לב לאורך היות שהמועצה להשכלה גבוהה הכירה בתואר מהשלוחה הישראלית של האוניברסיטה בה למד העובד ואף ניתן לו אישור שקילות.
השופטת ציינה כי עצם העובדה שהנתבע לא מצליח להוכיח כי אכן למד לקראת תואר ראשון היא בעייתית אך יחד עם זאת לא ניתן לצפות מאדם שישמור על חומרי לימוד ושאר ראיות לכך שהיה סטודנט במשך יותר מעשור.
פסיקת בית הדין – השבה חלקית ומידתית של ההטבות ששולמו לעובד
בית הדין לעבודה קבע כי אין לדרוש מן העובד להשיב את ההטבה הכספית ששולמה לו במשך השנים בגין תוספת אקדמאים במלואה אלא יש להפחית אותה ב-50%. נקבע שהרשות זכאית להחזיר את העובד לדרגת השכר הקודמת ולהפסיק כאמור לשלם לו הטבות כספיות עתידיות בגין התואר. לאחר חישוב ההפחתה, העובד חויב להשיב לרשות כ-184 אלף שקלים במקום 369 אלף שקלים.
