נפתלי אנגלמן, מנהל מדור רפואי אגד צפון, העוסק בתחום בריאות ורווחת העובדים באגד, הגיע לכנס הרווחה השנתי שהתקיים ב-14 ביוני כדי להציג סיפור הצלחה לתכנית גמילה במקום העבודה. אנגלמן הצטרף להרצאתה של איילת שבתאי, יועצת בכירה לגמילה מעישון.
מטרת ההרצאה המשותפת הייתה להציג בפני משתתפי הכנס (מאות אנשי משאבי אנוש ורווחת הפרט) איך מובילים תכנית יישומית ואפקטיבית לגמילת עישון ותוך כדי כך מייצרים שייכות, הזדהות ומוטיבציה אצל העובדים.
נפתלי אנגלמן: "מחר [ה-15 ביוני] תיפתח הסדנה החמישית אצלנו. אני אומר שאנחנו מפעל שרובו גברים ויש בו יותר מעשנים ממקומות עבודה ממוצעים. אז מה הרווח שלנו מהפסקת עישון? בעבר הגענו לכנס משאבי אנוש [של HRus] ומצאנו דוכן של חברת פייזר. כשנדבקנו לזה [לרעיון של גמילת עובדים מעישון] ראינו כמה תועלת יכולה להיות למקום העבודה.
כמה שעות עבודה מפסיד המעשן? חודש בשנה. הוא נעדר יותר משליש בשל מחלות. יש פגיעה ביצרנות כי כשהניקוטין עובר, העובד נהיה פחות קשוב ופחות יצרני. נקודות עישון בעבודה מייצרות לכלוך.
אז כדי לשכנע את מקום העבודה אומרים לו שניתן לקטוף פירות בתוך שנה. זה לא עץ זית שבו רואים את הפירות רק בעוד 70 שנה. אז יש עלות אבל כבר בתקופה הקרובה, כבר במפגש 3-4, העובדים מפחיתים בהפסקות עישון!"
כולם בשביל אחד!
נפתלי אנגלמן: "כולם יודעים שהעישון לא בריא. תלינו מודעות [של חברת פייזר], כרזות ופלאיירים עם הפחדה, כדי שיבינו כמה מרכיבים מסוכנים יש בתוך הסיגריה. במדיה פרסמנו לכולם. הנהגים לא חשופים למחשבים אז תלינו מודעות, הוצאנו מכתבים שלחנו SMS ומכתבים לבתים של המעשנים – מכתב אישי – ולא בעבודה כדי שהילדים ובני הזוג של העובד המעשן ייחשפו למידע.
הזמנו גם אותם שיצטרפו אם הם מעשנים. אם אדם מפסיק לעשן ובן הזוג מצטרף יש לו סיכוי גבוה יותר להצליח. חשבו כמה בני הזוג מתעשרים פתאום. פתאום יש להם 1000 ש"ח בחודש!
אנשים שלא רצו להיגמל אמרו: טוב לי לעשן, לא רוצה להפסיק. ברגע שהם שמו את הכסף בצד, אמרנו להם תעשו משהו בשבילכם: תציפו את הנכדים במתנות, טוסו לחו"ל… הפרסום חלחל. גם שחור בעיניים (הפחדות) וגם הצלחות… בסוף, מי שהגיע לשנה של גמילה קיבל גם תשואה כמו ארוחה זוגית".
לדברי אנגלמן, בני המשפחה של העובד שנחשפו למסע ההפחדות או הרווח האדיר הטמון בגמילה (בריאות וכלכלית) תרמו להצלחה בסדנאות הגמילה, אך מה שתרם רבות להצלחת התכנית הייתה עצם העובדה שהסדנאות לגמילה התקיימו במקום העבודה. זה אפשר לעובדים להצטרף לסדנה אחרי שעת העבודה מבלי לנסוע למקום אחר.
בסדנה עצמה הם ישבו עם קולגות שתמכו אחד בשני בתוך הסדנה ומחוצה לה, ביום יום. העובדים היוו קבוצת תמיכה בכך שהם דרבנו אחד את השני להגיע, להתמיד ולהתאמץ להיגמל ובכך שהם שמרו על הנגמלים העמיתים שלא ימעדו.
