לכל איש משאבי אנוש או מנהל הגיוס יש את השאלות החביבה עליו. חלקם ממטירים על המועמדים brainteasers בלתי אפשריים, אחרים בוחרים בגישה נינוחה יותר. אדם בריאנט מהניו יורק טיימס ראיין בחודש שעבר (אפריל) את סינדי ליב, העורכת של מגזין גלאמור, ודיבר איתה על הנהגה, ניהול וקבלת אנשים לעבודה. ליב שיתפה את בריאנט בכמה מהשאלות הקבועות שהיא מציגה בראיונות עבודה.
למה את/ה רוצה את התפקיד?
"אני תמיד שואלת אנשים למה הם רוצים את התפקיד?… אין תשובה אחת נכונה, אבל אני רוצה לראות שיש סיבה." ליב גם אמרה לבריאנט שהיא רוצה שמועמדים ישכנעו אותה בערך שלהם על ידי כך שיגידו "משהו לאורך הקווים של 'אני באמת רוצה את התפקיד הזה. אני חושבת שאוכל לעשות בו משהו גדול, ואתרגש כל כך מהצטרפות לצוות שלך'." "אני תמיד מרוצה כאשר מישהו עושה זאת," הוסיפה ליב.
אם לא היית כאן, איפה כן היית?
השאלה השנייה החביבה על ליב היא "מה היית עושה אילו כלל לא היית בעסק הזה?” באמצעות השאלה הזו היא מקווה לקבל תחושה לאיך חייהם של אנשים נראים מחוץ לעבודה, והיא רוצה לוודא שהם מעריכים איזון בין חיים לעבודה. "בהחלט ראיתי שאנשים שיש להם חיים מלאים הם לא רק מאושרים יותר, אלא טובים יותר בתפקידיהם. הם לא לוקחים את הכול בצורה אישית כל כך." הסבירה ליב.
בנוגע לשאלות האחרות שמציגה ליב בפני מועמדים לעבודה, היא אומרת שהן עוצבו במטרה לספק לה מושג על ההתלהבות והסקרנות של המועמדים. "לפחות חצי מהשאלות שאני שואלת נועדו רק כדי לשמוע איך אנשים מדברים ואיך הם מגיבים. האם הם בעלי ביטחון? האם הם מעוניינים? האם הם חשבו על כמה סיפורים לפני הריאיון? .."
על עצמה כמנהיגה סיפר ליב: "האתגר הגדול ביותר עבורי היה ללמוד להיות יציבה וברורה. מרגיע מאוד עובדים להבין מה מצופה מהם. אחרת, איך הם ידעו שהם עושים עבודה טובה? למצוא דרך לעשות זאת ובאותו זמן גם ליצור משרד שהוא חם וידידותי. חשוב להכיר באמת את הצוות שלך ולהתעניין בחיים שלהם. לכן כאשר את מצויה במצב שבו את צריכה להעביר מסר שאולי לא כל כך קל לשמוע, הוא ינחת על מזרן של קרמה טובה. אנשים רוצים שיבינו אותם ויכבדו אותם כפרטים."
