גיוס עובדים בפריפריה
אם גיוס עובדים בכלל היא לא עבודה קלה, גיוס עובדים באזורי פריפריה בפרט היא עבודה קשה פי כמה וכמה. אז נכון שגם גיוס עובדים למשרות הממוקמות במרכז עזריאלי בתל אביב החלט יכול להיות לא קל. הוא מייצר ים קורות חיים המאלץ לתמרן בין מערכות הסינון, לראיונות הטלפוניים והפרונטליים הרבים, ובכל זאת יש קשיים בסגירת המשרות. בגיוס בצפון או בדרום וביישובים מרוחקים ישנם קשיים מסוג אחר.
עינת הרש, לשעבר מנהלת הגיוס בקבוצת קוקה קולה, מביאה עמה ניסיון רב בגיוס עובדים לאזורי פריפריה, ולדבריה למרות שבחלק מהמקרים מדובר באזורים מוכי אבטלה, לא תמיד משתרכים מועמדים בתור בדרך להגשת המועמדות. לעתים קרובות נראה שמדובר באנשים שכוח ההרגל להיות מחוסרי עבודה הוריד להם את המוטיבציה לעבוד, ובמידה מסוימת על רכזי הגיוס להפעיל עליהם לחץ ולשכנע אותם מדוע כדאי להם לעבוד בחברה ובמשרה המוצעת. מאחר שיש אנשים שלא עובדים במשך שנים, הם לא צברו ידע וניסיון ולכן פשוט קשה למצוא מועמדים מתאימים.
יוצרים יש מאין
התחרות על מועמדים טובים, אם כן, היא קשה מאוד, והם הופכים להיות בגדר נעלם. מפעלים שלאו דווקא חופפים בתחום והנחשבים לאטרקטיביים, כמו אינטל קריית גת, מהווים גורמים מתחרים אמיתיים.
אם חשבתם על צייד ראשים, תמיד כדאי לנסות, אך לניסיונה של הרש, הכישרונות בפריפריה עובדים במשך שנים ארוכות בחברה אחת, ולרוב הם אינם פתוחים לשינויים ולקבלת החלטות משמעותיות מבחינת התעסוקה שלהם והם מתאפיינים ברמת נאמנות גבוהה מאוד למקום עבודתם. להרש מספר עצות לגיוס עובדים באזורי פריפריה:
גיוס עובדים באזורים אלה כוללת עבודה צמודה עם עמותות וגופים המסייעים באיוש המשרות ללא תשלום, למשל ארגון הג'וינט, וגם עם כל חברות ההשמה וכוח האדם.
ראשית כל, חובה להגיע לשטח. עבודה מרחוק, רק דרך הטלפון לא תניב תוצאות. יש להיפגש עם רכזי התעסוקה בגופים השונים. מומלץ לשכור מתנ"ס ולארגן בו ימים פתוחים, בו יפעלו נציגי שטח של החברה המגייסת. הימים הפתוחים יהוו מעין one stop shop עבור המועמדים. שם יוסברו להם התפקיד, תנאי ההעסקה, יוצגו פרטים אודות החברה, ואף ייפגשו עם המנהל הישיר. ביום זה יבוצע מרתון ראיונות וביום שלמחרת כבר יתקבלו תשובות.
אחת הבעיות הקשות באיוש המשרות הן הקשיים בתחבורה ובניידות העובדים. לקיבוצים יש מפעלי עוגן ובתי מלאכה משלהם. אנשים המתגוררים בהם מעדיפים, ובצדק, לעבוד כמה שיותר קרוב ולקבל שכר מהקיבוץ ולא לצאת החוצה. ואז בסופו של דבר פוגשים בכל תהליך גיוס את אותם המועמדים. לכן הפיתרון הוא הפעלת קווי הסעות. נכון שמדובר בעלות גבוהה, אך כשחסר עובד ואין מי שיעשה את העבודה מבצעים שיערוך של הנזק הכלכלי שנוצר בארגון, ולכן עדיף להפעיל קו הסעות. פתרון נוסף אפשרי הוא הפעלת שאטלים – תשלום גבוה של נסיעות לעובד אחד בעל רכב, שיאסוף בדרך עובדים נוספים.
לדבריה של הרש, בשורה התחתונה יוצרים יש מאין, ולפעמים זאת האמת הפשוטה. לאחר מכן, גיוס מוצלח מביא את האתגר הגדול הבא, בשימור העובדים, אך לעולם אין לנוח על זרי דפנה, בעיקר באזורים שבהם מחיר התחלופה הוא גבוה מידי. "מערך משאבי האנוש חייב תמיד לייצר סוג של עתודה באמצעות אותם ימים פתוחים ואמצעי גיוס אחרים, ולהיות ערוך היטב ליום הגיוס הבא שלא יאחר לבוא".
