קיימות עדיין סטיגמות רבות לגבי בריאות הנפש במקום העבודה, אבל המעסיקים ומשאבי האנוש יכולים לעשות כמה וכמה דברים כדי לשמש כדוגמה חיובית בתחום זה, אמרה לאתר HR Daily כריסטינה ווילקוקס, מומחית לבריאות ובטיחות במקום העבודה.
הקדשת תשומת לב לצרכיהם של עובדים בעלי מחלות נפש תורמת תרומה משמעותית למקום העבודה, כמו מוראל גבוה, תחלופת עובדים מופחתת ועלויות מופחתות בשל היעדרויות, אומרת ווילקוקס. לגישה כזאת יש גם את הפוטנציאל למנוע תביעות הקשורות להפרת חוקי בטיחות ואפליה במקום העבודה.
"יש בחברה עדיין סטיגמות רבות בקשר לבריאות הנפש ולמחלות נפש, וכמעסיקים ואנשי משאבי אנוש יש לנו תפקיד למלא במובן של קביעת אמות המידה לדרך שבה אנו דנים על בריאות הנפש ומדברים עליה," אומרת ווילקוקס. "הדבר הראשון שיש לזכור כאשר מעבירים לעובדים מסרים בנושא זה הוא להשתמש במונחים מכבדים ולא בשפה שמעוררת יצירת סטריאוטיפים, ולכבד את פרטיותם של אנשים בעלי מחלות נפש – או בעלי כל מחלה אחרת לצורך העניין."
בססו את פעולותיכם על ידע ולא על ניחושים
כאשר ההתנהגות או הרווחה האישית של עובד או עובדת כלשהם מושכת את תשומת לבכם, שאלו אם נדרש סיוע לפני שאתם מספקים אותו ואל תניחו מראש שהאדם סובל ממחלת נפש. אפשר להבין מהם צרכיו של האדם באמצעות דיון. בהמשך בססו את פעולותיכם על מה שאתם יודעים על אותו אדם ולא על מה שאתם חושבים על המחלה שלו או שלה.
"בססו או הדרך שבה אתם מנהלים את אותו אדם ומתקשרים איתו על ניסיון העבר שלכם ועל מידע שסופק לכם, ולא על תובנות קבועות מראש בנוגע להשלכותיה של המחלה שממנה הוא סובל," אומרת ווילקוקס. הדברים נאמרים כיוון שידוע על סטריאוטיפים אופייניים שמוצמדים לסובלים מהפרעות מסוימות.
ודאו שהאדם אינו מבודד. "חשוב לוודא שהם ממשיכים להשתתף בפעילויות של מקום העבודה, שאתם ממשיכים להיפגש איתם ולתקשר איתם עד הרמה שבה הם חשים בנוח וגם אתם חשים בנוח," מוסיפה ווילקוקס. משמעותה של תמיכה בעובדים לאורך תהליך ההחלמה היא יצירת התאמות סבירות לצורת העבודה שלהם, למשל שעות התחלה וסיום גמישות, אפשרות לעבוד מהבית, מיקום במשרד שיש בו פרטיות ושקט רבים יותר.
שיעורי הסובלים ממחלות נפש אינם זניחים, ולכן כדאי לשמור על השתלבותם בכוח העבודה. על פני נתוני עמותת אנוש מ-2011, 6%-4.5% סובלים מהפרעה דו קוטבית (אך רק 1%מאובחן), 1% סובל מסכיזופרניה, 20%-10% מהאוכלוסייה יסבלו מאפיזודה דיכאונית בשלב מסוים בחייהם ורובם לא יגיבו היטב לתרופות, 17% יחוו מתישהו הפרעת חרדה כלשהי.
הכתבה הזו מקדמת, ביודעין או שלא ביודעין, את הקמפיינים של פסיכיאטרים וחברות התרופות לעידוד אבחון פסיכיאטרי שמשמעותו טיפול גובר בכדורים פסיכיאטריים.
חפשו בגוגל "הקמפיינים המוסווים של פסיכיאטרים וחברות התרופות "