פיטורים שלא כדין
טרנסקסואלית לסבית, שהועסקה כחונכת להוראה מקוונת בתכנית נחשון לקידום המצוינות, הגישה תביעה בגין פיטורים שלא כדין על רקע אפליה מינית. גולת הכותרת של תביעה זו הייתה טענה לפיה היא פוטרה לאחר ששוחחה עם תלמידות דתיות באופן גלוי על נטייתה המינית.
המורה נקלטה במערכת נחשון, המקדמת כאמור מצוינות בקרב ילדי הפריפריה. החניכה עצמה מתבצעת כאמור באופן מקוון (וירטואלי). עם הגשת מועמדותה לתפקיד המורה הציגה את זהותה המינית והיא התקבלה לעבודה.
כשנה לאחר תחילת עבודתה בפרויקט קיבלה המורה התובעת שתי קבוצות של תלמידות חדשות לחניכה, שתיהן מבתי ספר דתיים וחרדיים. המורה העבירה לממונים עליה דיווח אודות שיחה שנערכה עם קבוצת ילדות דתיות בנושא נטייתה המינית של המורה. המורה קיבלה זימון לשימוע ובסיומו היא אף פוטרה.
העובדת מיהרה להגיש תביעה כנגד המעסיק, בתמיכה של האגודה לשמירת זכויות הפרט למען הקהילה הלהטב"ית בישראל. לטענתה, המרכז פיטר אותה שלא כדין, שכן הוא נהג בניגוד גמור לחוק שיוויון הזדמנות תוך שלילת כבודה וזכותה.
המורה קיבלה הוראה מפורשת לא לדבר עם התלמידות על נושאים חברתיים
לטענת המורה, לאחר שהעבירה את הדיווח שלה ובו פרטי השיחות שלה עם התלמידות הדתיות על הנטיות המיניות שלה, נאמר לה במפורש להפסיק לנהל שיחות בנושאים חברתיים בכלל ובפרט – להפסיק לדבר על זהותה המינית. בנוסף, המורה טענה בכתב התביעה כי השימוע שהתקיים סמוך לפיטורים שלה נעשה שלא בתום לב, שכן הוחלט לפטרה מבעוד מועד ולא ניתנה לה הזדמנות של ממש להשמיע את דבריה.
מצד המרכז להוראה מקוונת נטען כי מטרתה העיקרית של המורה היה למנף את תלמידי הפריפריה להישגים ולמצוינות במקצועות ספציפיים, ואין מדובר כאן במערכת לחינוך בלתי פורמלי. לטענת המרכז אין מקום לשיח בין מורה לתלמידיו בכל נושא חברתי או בכל נושא שהוא באם הוא איננו קשור ישירות לחומר הלימודים המקצועי. מהדיווח שהעבירה המורה עולה כי היא נהגה לשוחח עם תלמידותיה על נושאים כגון: הומוסקסואליות, הפריה חוץ גופית, שירת נשים וכיו"ב. לכן, המורה חרגה מתפקידה והיה צורך להפסיק את העסקתה.
נציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה הגישה תצהיר וטענה כי רוב מקומות העבודה בארץ אינם מכבדים את זהות האדם הטרנסקסואלי ומבקשים ממנו לנהוג על פי נורמות החברה המקובלות.
לאחר שבחנה את טענות שני הצדדים קבעה השופטת כי למרות שהתנהלותה של המורה לא חפה מבעיות ולמרות שהיא לא הבינה את מקומה ואת תפקידה במקום עבודתה, דין תביעתה להתקבל. העובדת, כך קבעה השופטת, אכן פוטרה תוך הפרה של חוק שוויון ההזדמנויות, ואף לא נערך לה שימוע כדין. אשר על כן, השופטת פסקה לעובדת פיצויים בסך כ-29 אלף שקלים.
נציגי הציבור לא קיבלו את החלטת השופטת
נציגי הציבור לא קיבלו את החלטת השופטת וקבעו כי המרכז נהג בהגינות כלפי המורה. כך נטען כי חרף העובדה שהיא הציגה את נטיותיה המיניות כבר מהתחלה, היא התקבלה לעבודה והיא קיבלה יחס שווה והוגן במשך שלוש שנות עבודתה במרכז. המורה אף קיבלה מההנהלה שבחים על עבודתה המקצועית למרות שזו ידעה על נטיותיה המיניות.
לכן נציגי הציבור הפכו את החלטת השופטת וקבעו שלא מדובר בפיטורין שלא כדין בגין אפליה על רקע מגדר וזהות מינית.
בואו לשמוע סוגיות נוספות בנושא פיטורים שלא כדין – בכנס דיני עבודה. לחצו כאן לפרטים
