בבית הדין הארצי לעבודה נידון המקרה של בעל קיוסק מחיפה, אשר העסיק את בנו בשבתות וזאת ללא היתר על שעות עבודה ומנוחה.
הקיוסק, כפי שהוא מתואר בפסק הדין – "בית עסק לממכר ממתקים, מסטיקים וסיגריות, משקאות קלים, גלידות, עוגיות וכריכים…, היה בו אשנב למכירת אוכל ומשקה לעוברים ושבים וכמו-כן, היה בו דלפק ולידו שני כסאות למעוניינים לקנות ולמלא טפסי טוטו ולוטו. בעסק לא היה מטבח להכנת אוכל, לא היו כסאות ושולחנות לסועדים ולא היו כלי אוכל ותפריט". על כן טען בעל הקיוסק להגנתו, כי הקיוסק איננו זקוק להיתר שעות עבודה ומנוחה כי הוא עומד בקריטריונים של 'בית אוכל', שכן על פי חוק שעות עבודה ומנוחה כתוב כי "עובד בבית אוכל, בבית מלון או בבית קפה – מותר להעבידו במנוחה השבועית."
השופטים יגאל פליטמן, אילן סופר ורונית רוזנפלד, קבעו כי יש לבחון את מהותו של בית העסק לא על בסיס חוק העזר העירוני, המגדיר מהו העסק, אלא על פי תכליתו של חוק שעות עבודה ומנוחה. בהתאם לכך, ההיתר להעסיק עובדים ב'בית אוכל' נובע מהצורך החיוני לפרט. קיוסק, קבעו השופטים, איננו כלול במסגרת זו היות שאין בו מטבח, הוא איננו מספק מקומות ישיבה, וברור שהוא משרת לקוחות הנוטלים עימם את מוצרי המזון שקנו. ה
על כן, השופטים פסקו כי בעל הקיוסק עבר על חוק שעות העבודה והמנוחה.
