עד לשבוע ה- 40, הריונה של התובעת היה תקין אולם תוצאות בדיקות מעקב היריון שגרתיות הצביעו על ריבוי מי שפיר. האישה הגיעה מיוזמתה למיון יולדות בבית החולים אסף הרופא, אך שוחרר לביתה לאחר שעה. יום למחרת, כאשר היא סובלת מכאבי בטן עזים, שבה האישה לחדר המיון כשהפעם היא מועברת בבהילות לניתוח קיסרי מחשש למצוקה עוברית והיפרדות שלייה. הניתוח לא צלח והיילוד נולד ללא רוח חיים.
ההורים הגישו תביעה כנגד משרד הבריאות, באמצעות עורך הדין אביתר קציר, בגין רשלנות רפואית בהתייחסותם לעובדה שיום לפני, שוחרר האישה לביתה בחיפזון. ההורים טענו כי לו היו משאירים אותה להשגחה ומבצעים סדרת בדיקות יסודיות – ניתן היה למנוע את מות העובר. עוד טענו ההורים כי הרופאים היו צריכים להגדיר מבעוד מועד את ההיריון כבר סיכון, היות וזהו הריונה ה-13 של התובעת.
בתביעה שהגישו ההורים על רשלנות רפואית (בגין 600,000 ₪), טען מנגד משרד הבריאות כי ההחלטה על שחרור התובעת התקבלה ללא דופי, לאחר שבוצעו בדיקות מקיפות. עוד נטען כי התובעת פנתה למיון בטענות ללחצים וחשד לצירים, טענות שכיחות בשבוע ה-40 להריון. נטען כי לרופאים לא הייתה אינדיקציה היות והאישה לא התלוננה על ירידת מים או דימום, על כן לא הייתה עילה לחשוש מפני היפרדות שלייה בשלב זה.
שופטת בית משפט השלום ברחובות, ריקי שמולביץ, פסקה כי הרופאים התרשלו בטיפול בתובעת, מאחר והמרגע שזו התלוננה על כאבים לא היה מקום לשחררה לביתה. כמו כן היא קבעה כי על רקע הלידות הרבות שעברה, היה קיים חשש לריבוי מי שפיר והרופאים היו צריכים לסווג את ההיריון כ'היריון בסיכון'. השופטת פסקה לטובת הזוג סך של 230,000 ₪ בגין רשלנות רפואית.
