האם החשבונות של העובדים ברשתות החברתיות הן פרטיות? האם מותר לעובדים אחרים, כולל למנהל, לחדור לחשבון של עובד כדי לקדם את העסק? בית המשפט הפדרלי נאלץ, כמו במקרים לא מעטים לאחרונה, לפסוק בנושא.
מנהלת תקשורת שיווקית ויחסי ציבור בחברה לפתרונות עיצוב פנים בשיקאגו, הגישה כתב תביעה כנגד המעסיקה. העובדת, שתפקידה היה לקדם את החברה בערוצי התקשורת השונים, להגביר את המודעות ולמשוך לקוחות, נעזרה רבות במדיה החברתית כדי לעורר מודעות ולכן היא נרשמה לרשתות חברתיות כמו טוויטר. במהלך תקופת עבודתה, צברה העובדת למעלה מ-1,250 חברים בחשבון הטוויטר שלה. כמו כן, היא כתבה בלוג באתר הבית של המעסיקה וקישרה את התכנים החדשים לעמוד הבית (הפרטי) שלה בפייסבוק. כל הפעילויות הללו, של קידום החברה ברשתות החברתיות, בחשבונות על שם החברה ו/או בחשבונות הפרטיים שלה, בוצעו בזמן העבודה ובמחשב של המעסיקה.
העובדת נפצעה בתאונת דרכים, בנסיעה מטעם העבודה, ואושפזה בבית חולים. לאחר שהשתחררה, היא גילתה לתדהמתה כי עובדי החברה נכנסו לחשבונות שלה כדי ליידע את 'החברים' שלה שהיא לא תהיה זמינה כי היא מאושפזת בבית חולים וכן היא גילתה שעובדי החברה עשו שימוש בחשבונות שלה קדי לקדם את החברה בזמן העדרה.
העובדת פנתה לגורמים בחברה ודרשה שיפסיקו לחדור לחשבונות שלה אולם החברה לא כיבדה את בקשתה. כשמונה חודשים לאחר התאונה, בהמלצת הרופא שטיפל בה, היא התפטרה מעבודתה מסיבות רפואיות כשבמקביל היא מגישה כתב תביעה כנגד המעסיקה. העובדת תבעה את מקום עבודתה בגין חדירה לפרטיות, שימוש בסימן מסחרי ללא אישור(שמה של העובדת וזהותה) וניסיון לגניבת זהות.
בית המשפט לא השתכנע בדבר גניבת הזהות שכן היה ברור שעובדי החברה לא התחזו ולא פעלו בשמה, אלא הם עשו שימוש בחשבונות שלה באופן גלוי. בית המשפט כן בחן לעומק את נושא החדירה לפרטיות אולם כאן נפסק כי טוויטר היא כפלטפורמה פתוחה לקהל (שם אף לא נדרש אישור לראות עמוד או להגיב לעמוד של בעל חשבון) וכי היא פלטפורמה בה אשר היסודות שלה מנוגדים בתכלית לערך הפרטיות. ועל כן, חדירה לחשבון הטוויטר – איינה עומדת בקריטריונים של חדירה לפרטיות.
