מעשה בעורך דין שאביו טען כי הוא גנב ממנו. האב עמד בכניסה לבניין המשרדים בו עבד בנו, כשהוא נושא כרזה בה כתוב שבנו גנב ממנו. עורך הדין תבע את השומר בבניין בגין סיוע ללשון הרע מאחר ולטענתו, אביו הוציא נגדו לשון הרע והשומר, שלא סילק את האב מהמקום, סייע לו (לאב) בעקיפין.
עוד טען עורך הדין כי השומר הפיץ מסמך לחברי ועד הבית בבניין המשרדים בו שוכן משרדו, ובו תיאר השומר את פרטי האירוע ואף ציין כי עורך הדין קילל אותו. לטענת עורך הדין, זו הייתה פגיעה בלשון הרעה באופן מובהק.
השומר הגיש תביעה כנגד, בה טען בין היתר כי אביו של עורך הדין עמד מחוץ למשרד, קרי בשטח ציבורי, וכי למרות זאת הוא ביקש מהאב לעזוב, אך הנ"ל סרב. השומר ציין כי עורך הדין נהג בו בגסות ואף באלימות מילולית. עוד טען השומר כי עורך הדין הפיץ אף הוא מסמך בקרב ועד הבית, בו נטען כי השומר התרשל בעבודתו. השומר הוסיף כי עורך הדין פעל על מנת לגרום לפיטוריו בכמה הזדמנויות.
השופטת אילת דגן מבית משפט השלום בחיפה, שם נידון המקרה, דחתה את תביעתו של עורך הדין על הסף וקיבלה מנגד את טענת השומר. השופטת דגן פסקה, כי מכתבו של השומר אמנם פגע בשמו הטוב של עורך הדין, אך הוא נכתב מתוך מצוקה קונקרטית ובכל אופן מדובר בבקשה מוצדקת לקבל תמיכה וסיוע של ועד הבית, על רקע מסכת האיומים מצדו של עורך הדין. השופטת הדגישה כי התרשמה שהשומר פעל בצורה בה פעל, מתוך חשש לאובדן מקור פרנסתו.
השופטת דגן פסקה, כי "כל המעשים לעיל המבוצעים באורח משולל רסן, על ידי עורך דין בישראל, מחייבים פיצוי הולם בתיק ספציפי זה". בהתאם לכך, בית המשפט חייב את עורך הדין לפצות את השומר ב-130 אלף ₪, בתוספת הוצאות משפטיות בסך 17,400 ₪.
