בעל בניין מגורים נתפס על ידי מפקחי משרד התמ"ת, כשבשטחו עובדים 5 פועלי בניין זרים ללא היתר עבודה. למרות שהעובדים הזרים היו עובדי קבלן חיצוני, בעל הבניין הורשע על ידי בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. הוגש ערעור לבית הדין הארצי אך גזר הדין נותר על קנו ובעל הנכס נקנס ב-65,000 ש"ח בגין העסקת עובד זר שלא כחוק.
הנאשם טען להגנתו כי הוא לא העסיק באופן ישיר את העובדים הזרים. אמנם היה בעליו של הנכס, אולם הוא נעזר בגוף מקצועי אשר פיקח על הבניה וקישר אותו עם קבלן פרטי.
שופטת בית הדין הארצי לעבודה רוית צדיק, הרשיעה את בעל הבניין בגין העסקת עובד זר שלא כדין. על פי הפסיקה, בהתחשב בכך שהעובדים נמצאו מבצעים עבודות בנייה בנכס שעלות הנאשם, "קמה חזקה על פיה מתקיימים יחסי עובד – מעביד בין הנאשם למבצע העבודה".
הנאשם ערער לבית הדין הארצי לעבודה על עצם ההרשעה ועל חומרת העונש שהוטל עליו. המערער הציג הסכם שנחתם בינו ובין חברת מהנדסים, במסגרתה לקחה על עצמה החברה לפקח על תהליך הבנייה. במסגרת הסכם זה החברה ההנדסית אמנם הייתה אמונה על איסוף הצעות מחיר מידי קבלנים, אך בחירת הקבלן לביצוע הפרויקט הייתה בידי בעל הנכס (המערער), אשר חתם את ההסכם עם הקבלנים.
שופטי בית הדין הארצי לעבודה, עמירם רבינוביץ, סיגל דוידוב-מוטולה ועפרה ורנבנר, דחו את הערעור מאחר שהמערער לא הצליח להוכיח כי לא היה המעסיק הישיר של העובדים. על כן אינו פטור מהאחריות לוודא כי העובדים המבצעים עבודתם בנכס שבבעלותו, הינם בעלי היתרי עבודה כחוק. כאמור, המערער הורשע בהעסקה שלא כדין של חמישה עובדים זרים ונגזר עליו קנס בסך 65,000 ₪.
