בוררות וגישור הם שני מונחים המופיעים תדיר בכל הקשור לסכסוכי עבודה. להלן ההבדלים העיקריים בין שני ההליכים שנועדו ליישוב סכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט
ההחלטה לפנות לגישור או בוררות
גישור- ההחלטה להתחיל בתהליך גישור היא וולונטארית לחלוטין ונתונה לרצון שני הצדדים.
בוררות- הצדדים מחליטים מראש בעת חתימת החוזה על מינוי בורר במקרים של סכסוכים ביניהם, גם בתי המשפט יכולים בתביעות אזרחיות להחליט להעביר את התיק לבורר.
מעמד הגורם המתווך
גישור- המגשר נייטרלי לחלוטין, אין לו עמדה קבועה מראש באשר לצדקת אחד הצדדים.
בוררות- הבורר אובייקטיבי ופועל ללא משוא פנים אך לא בהכרח נייטארלי, הוא רשאי לפסוק לטובת צד אחד בלבד.
המעמד הפורמאלי
גישור- מתווך במשא ומתן בין הצדדים.
בוררות- מעמד 'מעין שיפוטי'.
המטרה הסופית
גישור- הסכם המתקבל על ידי הצדדים עצמם, כאשר המגשר מסייע בניסוח ההסכם.
בוררות- הבורר חייב להכריע בסוגיה שלפניו.
זכות ערעור
גישור- הסכם גישור עשוי להיות מובא לאישור בית המשפט.
בוררות- רק במקרים נדירים ניתן לערער על הכרעת הבורר.
התנהלות
גישור- המגשר רשאי להיפגש עם אחד מהצדדים או עם שניהם בנפרד.
בוררות- הפגישות הם תמיד בנוכחות שני הצדדים.
עלות
גישור- נמוכה עד בינונית.
בוררות- גבוהה בדרך כלל.
המשותף לשני ההליכים
אפשרות לסיום הסכסוך מחוץ לכותלי בית המשפט. ההליכים קצרים יותר מאשר ניהול הסכסוך במערכת המשפטית, העלול להמשך פרקי זמן ארוכים.
חשאיות הדיונים ואפשרות להסכים מראש על חשאיות ההסכם עצמו או הכרעת הבורר- מאפשרת לצדדים או לאחד מהם לגלות גמישות בהסכם הסופי, זאת בהעדר חשש ל 'פגיעת אגו', פגיעה בשמו הטוב, במוניטין החברה או בתביעות מצד צדדים אחרים.
