ביה"ד האזורי לעבודה בחיפה פסק לאחרונה כי עובדת שפוטרה שלא כדין בעת היותה בהריון נחשבת למי שהתפטרה מעבודתה מאחר שלא שבה לעבוד בחברה חרף ביטול פיטוריה.
העובדת הועסקה כגרפיקאית בחברה במשך כ-3.5 שנים. עם הזמן קודמה לתפקיד אחראית מחלקת הגרפיקה, ושכרה הועלה מ-200 ל-250 לכל יום עבודה, בתוספת כלכלה ונסיעות. בנוסף קבלה העובדת מדי חודש תשלומים שכונו 'תמריץ' או 'בונוס', שלא קבלו כל הסבר בגין מה שולמו וכיצד חושבו.
לאחר ששבה מחופשת הלידה הראשונה, טענה העובדת בפני בית הדין, סוכם עם מנהל החברה שיום העבודה שלה יסתיים בשעה 15:00 במקום בשעה 17:00 בשל בעיות פיזיות מהן סבלה. החברה, לעומת זאת, טענה כי ההחלטה בנוגע לקיצור יום העבודה נעשתה באופן חד צדדי, ללא ידיעתה והסכמתה, אם כי לעתים התאפשר לעובדת לסיים את העבודה בשעה 16:00 מתוך התחשבות בה.
בשל היעדרויותיה הרבות, סיום יום העבודה לפני השעה המוסכמת וכן אי עמידה במטלות, נקראה העובדת לשיחה כ-7 חודשים לאחר שובה מחופשת הלידה, בה נאמר לה שהיא מפוטרת. במעמד זה הודיעה העובדת לראשונה כי היא בהריון. מספר ימים לאחר מכן הועבר לידיה מכתב פיטורים עם שובה מחופשת מחלה, הנושא את מועד הפגישה, בו מפורטות עילות הפיטורין. רק לאחר שקבלה החברה מכתב התראה מהעובדת באשר לדרישותיה לפיצויים, פנתה לממונה על חוק עבודת נשים, אם כי בינתיים לא אפשרה לעובדת לשוב לעבודה.
לטענת העובדת, העבודה במתכונת מקוצרת נעשתה במשך שנה וחצי, במהלכה לא הציגה החברה כל הסתייגות לעניין זה, ואף ההפחתה בשכרה באותה תקופה מצביעה לדבריה על הסכמת החברה למתכונת עבודה זו. לפיכך היא טוענת שפיטוריה נבעו רק מהיותה בהיריון.
במסגרת הדיון בפני הממונה הסכימה החברה לאפשר לעובדת לשוב לעבודה בתנאי שתעבוד בכל יום עד השעה 17:00, כפי שעבדה לפני חופשת הלידה וכפי שנקבע בהסכם. העובדת הביעה נכונות לנסות זאת, אם לא תהיה מניעה רפואית, ובקשה פרק זמן של שבוע על מנת למצוא מסגרת עבור הילדה. עם זאת, העובדת מעולם לא שבה לחברה ואף לא הציגה אישור רפואי המונע ממנה לעשות זאת.
כעבור כחודשיים ניתנה החלטת הממונה לפיה במועד הפיטורים החברה לא ידעה על ההיריון והוא לא היווה שיקול בפיטורי העובדת, אך אין להתיר את פיטוריה בשל סירוב החברה להשיב את העובדת לעבודה עד להחלטת הממונה ובתנאי שתעבוד את מלוא השעות שנדרשו.
לפיכך חייב בית הדין את החברה בתשלום שכר עבור 4 חודשים הללו, מאז העברת מכתב הפיטורים לידי העובדת ועד להחלטה זו של הממונה, במהלכם סירבה החברה להעסיק את העובדת. בית הדין קבע כי יש לראות גם בבונוסים ובתמריצים שקבלה על בסיס קבוע כחלק מהשכר הקובע לצורך קביעת הפיצויים להם זכאית העובדת.
[ס"ע 25566-03-12 שורתי נ' בטיחות בתנועה]
