רשות העתיקות מחויבת להעסיק את עובדי החפירות באופן ישיר, ולא באמצעות חברות קבלן. כך קבעה נשיאת בית הדין הארצי לעבודה, נילי ארד ועוד שני שופטים בסוף השבוע שעבר. נקבע כי העובדים יקבלו תנאי העסקה שווים לאלה של העובדים הקבועים ברשות.
כך הגיע לסיומו מאבק של ארבע שנים של העובדים בחפירות ארכיאולוגיות, שהועסקו באתרים שונים של רשות העתיקות. בסמוך למועד שבו היו אמורים להיקלט כעובדים מן המניין כחוק לאחר תשעה חודשים (לפי חוק חברות כוח אדם), הם פוטרו מעבודתם. כתוצאה מכך התאגדו העובדים בארגון "מען" במטרה לקבל סיוע במאבקם לממש את זכותם להיות מועסקים באופן ישיר. באמצעות הארגון הם הגישו תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים כדי שיוכרו כעובדים מן המניין. במחודש מרץ 2010 קיבל בית הדין את התביעה והורה לרשות לבטל את פיטוריהם של עשרות העובדים שפוטרו בסמוך למלאת תשעה חודשים להעסקתם, ולקלוט אותם לרשות. הפיטורין אכן בוטלו אך למרות ההוראה העובדים המשיכו להיות מועסקים באמצעות חברת כוח האדם.
נגד הרשות ונגד חברת כוח האדם הוגשה תביעה נוספת בגין ביזוי בית המשפט. במקביל ערערה הרשות על ההחלטה להעסיק את העובדים ישירות. בית הדין הארצי קבע שהערעור ימחק וחלה חובה להעסיק את העובדים. הרשות לא הרימה ידיים וערערה שוב בפני בית הדין הארצי. לטענת הרשות, התיקון בחוק מחייב קליטה של עובדים בעלי תפקידים קבועים, ולא על כל סוגי העובדים וצורות ההעסקה. עובדי החפירות עובדים במשרות זמניות במהותן, והעסקה ישירה שלהם וגיוס עובדים בלתי מקצועיים ימוטט את תקציב הרשות – הרשות פשוט לא תעמוד יותר בתקציבים.
העובדים טענו להגנתם כי החוק אינו מתייחס למשרות ספציפיות באופיין. בנוסף, העסקתם לא היתה זמנית – הם הועסקו במשך שנים רבות. עוד טענו כי העסקה ישירה תחסוך כסף לעומת העסקה באמצעות חברת כוח אדם.
נשיאת בית הדין הארצי לעבודה, נילי ארד והשופטים רונית רוזנפלד ואילן איטח דחו את הערעור בשלישית. נקבע כי חפירה באתרים היא משימה קבוצה של רשות העתיקות, גם אם היקפה אינו קבוע. פרקי הזמן בהם מועסקים העובדים בתפקיד זה מוכיחים זאת. באשר החשש כי לרשות אין תקציבים מספיקים על מנת להעסיק ולגייס עובדים באופן ישיר – פסקו השופטים כי עניין זה אינו מצדיק אי עמידה בחוק.
