ביה"ד האזורי לעבודה בנצרת חייב השבוע מעסיקה לשלם לעובד דמי מחלה בסך כולל של כ-21 אלף שקל. העובד הגיש שתי תביעות נגד המעסיקה, חברה העוסקת בחריטה ובייצור חלקי מתכת, במסגרתן הוא דורש פיצוי בסך כ-35 אלף שקל בצירוף פיצויי הלנת שכר בתקופה במהלכה שהה לטענתו באי כושר.
העובד בן ה-55 נשוי ואב ל-18 ילדים, והנו קרוב משפחה של בעלי החברה. אחיו ניהל עד לפני מספר שנים את החברה עד שחלה, ואילו כיום מנהלים את החברה ילדיו של אותו אח. לטענתו החברה פגעה באופן שיטתי בזכויותיו ובשכרו, ואף התכוונה לפטר אותו. מהרגע שהגיש כנגדה תביעה בביה"ד, חלה החרפה בהתנהגותה והיא החלה לפגוע לכאורה בשכרו.
לאחר כל זאת, באחד הימים החל לחוש ברע בעודו מצוי בעבודה, ומנהל העבודה באותה משמרת פינה אותו לקופת החולים, שם נבדק ומיד הובהל לבית החולים בצפת. במשך יומיים אושפז העובד בבית החולים במחלקה הנוירולוגית בחשד לאירוע מוחי. הוא שוחרר במצב כללי טוב עם המלצה ל-14 ימי חופשת מחלה ומעקב רפואי. עם זאת, ביום השחרור מבית החולים נהג העובד ברכב החברה והיה מעורב בתאונת דרכים, בעקבותיה נקלע למצב של אובדן כושר עבודה למשך 3 חודשים, כאשר מיד לאחר מכן שב לעבודתו. תביעתו למוסד לביטוח לאומי בגין תאונת הדרכים נדחתה, והעובד פנה לחברה על מנת שזו תשלם לו דמי מחלה למשך כל תקופת המחלה, שכן עמדה לו מכסה של 78 ימי מחלה.
"מעקב לגיטימי"
החברה טענה מנגד כי התרחשות האירוע המוחי לא היתה ולא נבראה, ומדובר במסמכים רפואיים פיקטיביים, ובנוסף הציגה בפני ביה"ד דוח חקירה מטעם חוקר פרטי ממנו עולה לכאורה שבמהלך חופשת המחלה העובד עבד בעבודה אחרת, טענה אשר הוכחשה על ידי העובד.
לאחר שמיעת העדויות והצגת הראיות, דחה ביה"ד טענה זו, והביע תמיהה על כך שרק לאחר קרוב ל-3 חודשים שלחה החברה חוק פרטי כדי להתחקות אחר מעשיו של העובד, ולא דרשה ממנו כי עליו לשוב לעבודה למרות שכפרה במסגרת התביעה בנכונות אישורי המחלה. "מדובר בהתנהגות שאינה ראויה", ציין ביה"ד. "אין חולק כי מעסיק רשאי לבלוש אחרי עובדיו (בכפוף למגבלות הקבועות בדין, כגון הגנת הפרטיות), אולם התנהגותה של החברה אשר אינה דורשת כי התובע יחזור לעבודה, ובאותה הנשימה מסרבת למעשה לשלם לו את דמי המחלה, הינה התנהגות בחוסר תום לב, שאינה ראויה למעסיק".
בנוסף, החוקר שהעיד מטעם החברה בביה"ד אמר כי הדוח לא נרשם על ידו, וכי הוא רק ביצע את המעקב, וחומר הגלם מחקירתו הועבר למשרד החקירות אשר ערך בעצמו את הדוח, שנכתב בסופו של דבר על ידי גורם כלשהו שאינו ידוע ושכלל לא הופיע בפני ביה"ד.
ביה"ד ציין כי נוצר רושם לפיו היחסים העכורים שנוצרו בין העובד לבין הנהלת החברה הם אלה שהביאו לקבלת החלטותיה הבעייתיות, כלשונו, בכל הנוגע לתשלום דמי המחלה. הוא מבסס דבריו, בין היתר, על הנטען על ידי החברה כי "התובע הגיש תביעה זו אך ורק מתוך יצר הנקם ובחוסר תום לב משווע לפגוע במנהלי החברה שהם ילדיו אחיו". בנוסף, טענת החברה כי היא מחויבת בתשלום דמי מחלה עברה התפתחויות ושינויים במהלך הדרך. בתחילה נטען כי האירוע המוחי אינו תאונת עבודה כיוון שהסחרחורת התחילה בביתו של העובד, לאחר מכן נטען כי על המוסד לביטוח לאומי לשלם את דמי המחלה, ולבסוף עלה הטיעון בנוגע לחקירה הפרטית. ביה"ד כאמור קיבל את תביעותיו של העובד וחייב את החברה בתשלום מלא עבור ימי ההיעדרות שלו מהחברה.
[ד"מ 36522-11-14 ; ד"מ 26511-01-15]
