במקומות עבודה רבים, כאשר נחשפת שערוריית הטרדה מינית במקום העבודה, לרוב אחד המעורבים נאלץ לעזוב את מקום העבודה (בין אם מתוך בחירה אישית ובין אם מחמת פיטורים). עובדים (ובעיקר עובדות) פוחדים להטלונן על הטרדה שמא הם יפוטרו אולם הגורמים המטפלים (החוקרים את הפרשה, מקבלים החלטות בנדון ומצואים אותן לפועל) אינם חוששים למעמדם.
עובדת ברשת הקמעונאות Sears, אשר הועסקה בתפקיד יועצת סיכונים, במשך 15 שנים בהן פיקחה על פעילות החברה ב-20 סניפים, פוטרה לאחר שהתערבה במקרה של הטרדה מינית ברשת.
העובדת נקרתה לחקור מקרה של הטרדה מינית באחד הסניפים. כשהיגעה למקום שוחחה בפרטיות עם סגנית מנהלת הסניף, אשר טענה שזה (המנהל) הטריד אותה ואף תקף אותה מינית ואנס אותה מספר פעמים. העובדת המתלוננת ביקשה שלא לערב את המשטרה בין היתר מחשש שהנושא יתגלה לבעלה.
יועצת הסיכונים של סירס הביאה להשעייתו של מנהל הסניף באופן מידי ובהמשך הוא פוטר לאלתר אולם הוא לא היחיד שפוטר. היועצת עצמה פוטרה אף היא כחודשיים לאחר שהגישה לחברה את הדו"ח. הרשת נימקה את העילה לפיטורים בטיפול לא מקצועי ואף עבודה בניגוד לפרוטוקולים שכן מדיניות החברה קובעת שאין לקיים חקירת הטרדה מינית בשיחות פרטיות לא מתועדות (לרבות עדים, צילום החקירה במצלמת וידיאו ועוד). עוד נמסר כי העובדת תשאלה את המתלוננת בצורה עצמאית ללא שימוש במאגר שאלות סגורות, קבועות מראש, המשמשות את הרשת בחקירות מסוג זה.
העובדת המפוטרת הגישה תביעה כנגד הרשת בגין פיטורים על רקע הטרדה מינית. בבית המשפט המחוזי ניסתה העובדת להוכיח כי היא פוטרה מאחר ולא מנעה את חשיפת המקרה. על כן, לטענתה, סיבת הפיטורים היא 'נקמה' מצד הרשת. אולם מאחר והעובדת לא הייתה מעורבת במקרה זה באופן אישי, קרי היא עצמה לא הייתה הקורבן להטרדה מינית במקום העבודה, היא איננה מוגנת מכוח החוק להגנת עובד המעורב אישית בהטרדה מינית (בדומה לחוק להגנת עובד חושף שחיטות). על כן, אין בסמכותו של בית המשפט כדי לבטל את גזירת הפיטורים. בית המשפט המחוזי דחה את תביעתה בסופו של דבר משלא עלה בידה להוכיח את הקשר הישיר בין העובדה שחשפה הטרדה מינית לבין הפיטורים.
