מחקר חדש שנערך באוניברסיטת יוסטון בטקסס בשיתוף עם אוניברסיטת גריניץ' באנגליה, בחן עד כמה עובדים נשארים 'אותנטיים' במקום העבודה והאם לאותנטיות הזו יש משמעות מבחינת שביעות רצון ו/או הצלחה בעבודה.
המחקר, בו השתתפו 553 עובדים (240 עובדים בארה"ב ו-313 עובדים באנגליה), כאשר הגיל הממוצע הוא 26, הגדיר את המונח אותנטי באופן הבא: כאשר עובד אומר מה שהוא חושב ומרגיש, כשהוא פתוח ואמתי ואיננו מרגיש כל צורך להגיד דברים רק כדי להרשים אחרים. אותנטיות מתקיימת כאשר אין הבדל בין האופן שבו העובד מתנהל מחוץ לעבודה (כשהוא בקרבת משפחה וחברים) לבין האופן שבו הוא מתנהל בעבודה. כדי לבדוק פרמטר זה, נשען המחקר על ההבדל בין הדרך שבה העובדים מתנהגים עם בני משפחותיהם לבין האופן שבו הם מתנהגים עם עמיתים ומנהלים בהיבט של אמינות.
מתוך המחקר עולה כי פחות ממחצית העובדים אינם משקרים להורים שלהם כדי להרשים אותם, אולם רק שליש מהם אינם משקרים למנהלים ולעמיתים בעבודה כדי להרשים (קרי 75% משקרים למנהלים ולעמיתים בעבודה כדי להרשים אותם ו/או לעמוד בציפיות).
פרופסור אוליבר רובינסון מאוניברסיטת גריניץ', אשר ניהל את המחקר באנגליה מסביר את ממצאיו: "השאלה היא לא האם העובד הוא אותנטי או לא, השאלה היא האם זה בא לידי ביטוי בעבודה והאם יש בזה צורך. לדעתי, בעבודה נדרשת מידה לא מבוטלת של העמדת פנים או לפחות של שליטה עצמית בכל הנוגע לדעות ורגשות ולכן לאותנטיות פשוט אין מקום בשוק העבודה. מהמחקר עולה כי לעובדים אין את האפשרות להיות אותנטיים מבלי שזה יבוא על חשבון העבודה. מרבית העובדים בארגון אינם אותנטיים מבלי שידרשו, בצורה ישירה ומובהקת, לנהוג כך. זו בחירה טבעית להיות פחות אותנטיים וזו בחירה שהם חיים איתה בשלום."
מי שמתנגדת לדעתו של רובינסון היא פרופסור פרנצ'סקה גינו מאוניברסיטת הרווארד, אשר טוענת כי מחקרים לא מעטים הוכיחו את ההיפך. לדבריה: "אותנטיות וביטוי עצמי באים לידי ביטוי במקום העבודה דווקא במובן ההפוך. עובדים אותנטיים שמבטאים את עצמם שומרים על יציבות תעסוקתית, על פרודוקטיביות ועל רמת שביעות רצון גבוהה יותר מעובדים לא אותנטיים." גינו מצטרפת לדעתו של רובינסון במובן אחד והוא היחס של הנהלת החברה לאותנטיות "אולם מה שנכון הוא שמנהלים לא מכירים בערך האותנטיות. הם לא מחפשים אחר עובדים אותנטיים, לא מעריכים ולא מתגמלים עובדים על אותנטיות וזו טעות. זו החמצה."
