"קיץ 2015 אני הולכת עם הבת שלי לקנות בגד ים. אנחנו נכנסות לחנות בגדי ים היא בפרצוף חסר חשק טיפוסי לוקחת כמה סטים, נכנסת לתא המדידה, חמש דקות. 10 דקות. אני באה להציץ לחוות דעה. פותחת את הווילון ומקבלת הלם", כך פתחה שרית בן שימול היא אמא לבחור טרנסג'נדר את הרצאתה: אמא גאה, בכנס חשיפת מרצים של HRus.
"הילדה שלי עומדת בתא המדידה, עם עיניים מושפלות, שפתיים בוערות כולה מכווצת. ואני לא מזהה את הגוף שלה. אני מנסה לשחזר מתי בפעם האחרונה ראיתי את הבת שלי חשופה. היא נהגה ללכת עם שכבות על שכבות של בגדים גדולים ומטשטשים.
"היא תמיד היתה טום בוי. זה לא היה מפתיע מיוחד. גם שנה לפני כן, כשהיתה בת 14, היא הצהירה שהיא נמשכת לבנות, היא לסבית.
"ובעצם אני מבינה שבאותה נקודה, בתוך תא המדידה, הילדה שלי מרצה אותי. היא בוחרת בגד ים צבעוני כדי להתאים לנורמות שלי, של איך צריכה להראות ילדה שהולכת לים. ולא בחולצה ומכנסים כפי שהיתה רגילה ללכת.
"9 פברואר 2017 אני יוצאת מהחדר של הבת שלי אחרי שיחה, נכנסת למכונית שלי, נוסעת 180 קמ"ש וכל מה שרציתי זה להכנס בקיר.
"באותו ערב הילדה שלי סיפרה לי שהיא בן בגוף של בת. באותו רגע הגוף שלי נחצה לשתיים. מצד אחד רציתי לחבק אותה ולהגיד לה שאני אוהבת אותה.
"מצד שני עברו לי תמונות זוועה, גוף מעוות פנים מזוקנים, מוטציה שהחברה תקיא אותה מתוכה. איך אני אמורה להכיל כזה דבר. הדבר היחיד שיכולתי להגיד לה זה שאני צריכה זמן לעכל.
"שבוע לא יכולתי להכניס שום דבר לפה לא יכולתי לישון. כל הזמן אני מנסה לשחזר אם היו סימנים שלא ראיתי. אם היה משהו שפספסתי.
"אני הולכת אחורה ומנסה להזכר במצב שהיינו הולכים לקנות בגדים, ילדה בת שלוש, הולכת תמיד לצד של הבנים. שום סיכוי לכיוון של השמלות. חברים רק בנים. משחקים – משחקי מחשב. תחפושות רק של בנים.
"לילדה שלי היה שיער ארוך והתחננה להסתפר הרבה זמן ולא הרשנו לה. בגיל 15 חזרנו הביתה היא עמדה עם קפוצון באמצע הסלון – גלח.
"הבנתי שמשהו לא טוב קורה לי ואני בתחושה שאני לא יכולה לספר לאף אחד. כל יום הולכת לעבודה עם מסיכה על הפנים. עד שהבנתי שלחיות עם הסוד הזה לא יועיל.
"הבנתי שזאת האחריות שלי ושל בעלי. והלכנו ליעוץ. האבחנה של המטפלת היתה: הבת שלך חווה דיסטוריה מגדרית.
"זאת אומרת שיש הבדל בין מין למגדר. מין זה איך שנולדים. מגדר זה מה שקורה בראש. אצל רוב האוכלוסייה יש התאמה מלאה. ב-0.7% מהמקרים יש חוסר התאמה בין המין שהאדם נולד בו, לבין התפיסה המגדרית של איך הוא רואה את עצמו.
"בדרך כלל הטריגר הוא גיל ההתבגרות. כשהם מבינים שמשהו לא תקין ולא מבינים מה לא בסדר. הם מנסים להתאים את עצמם למה שהחברה והסביבה חושבת.
"הנתונים מראים שכ-41% מהאנשים שחווים דיסטוריה מגדרית מנסים להתאבד. בבני נוער מדובר בכ-56% מהנוער שבחוסר התאמה מגדרית שמנסה להתאבד.
"אבל הנתונים גם מאים שברגע שאותו אדם מקבל את ההבנה וההכלה של הסביבה, הנתונים האלה יורדים לארבעה אחוזים. לנו היה מאוד ברור לאן אנחנו הולכים עם זה, ושאנחנו לא הולכים לאבד את הילדה שלנו.
"השלבים היו מורכבים, ואני מדברת עליהם בהרצאה המלאה. הדבר הראשון הוא למצוא מעגלי תמיכה. לאחר מכן יש לעבור מלשון נקבה לזכר. הבן שלי החליט לשנות את שמו. למרות שהיה לו שם יוניסקס הוא בחר בשם חדש.
"יש הורמונים שצריך לקחת כל החיים ויש ניתוחים. באחת הסיטואציות הבן שלי אמר: אני לא רוצה להיות טראנסג'נדר. למה שאבחר בחיים כאלה עם כל ההורמונים והניתוחים. אבל מדובר בצורך קיומי.
"מאז עברו שנתיים מהיציאה מהארון. הבן שלי, שנה אחרי היציאה מהארון עבר על הניתוח העליון. שלושה חודשים לאחר מכן השתתף בטקס סיום כיתה י"ב עם חליפה הורסת.
"חצי שנה אחרי זה הוא התגייס ליחידה קרבית. בעוד שבועיים הוא מסיים מסלול והולך להיות במסע כומתה.
"אני עברתי שינוי מאוד משמעותי. כולנו חווים דברים שהרבה פעמים לא תלויים בנו. לבחור מה אני רוצה לעשות זה לא לשקוע בתהום. בהרצאה המלאה אני משתפת בכל התהליך.
"כולנו מתמודדים עם אנשים שונים מאיתנו, לאו דווקא בהקשר הלהט"בי. מה אעשה כשאתקל במישהו שהוא לא כמוני. אני מלווה אנשים בתהליכי שינוי".
להזמנת ההרצאה המלאה ניתן ליצור קשר:
052-8907769 | saritbs.proudmom@gmail.com
