ממצאי מחקר של צוות פסיכולוגים בינלאומי מאמתים את האמרה העממית "אין לך הזדמנות שנייה לרושם הראשון". המחקר, שפורסם בכתב העת '' פסיכולוגיה ניסויית", גילה כי הרושם הנוסף שיתקבל בפגישה השנייה עם אדם עמו נפגשתם בעבר, יתפרש בהקשר לפגישה הראשונה, בעוד הרושם הראשוני יתקבע כמאפיין את תכונות האישיות הדומיננטיות שאינן ניתנות לשינוי.
ברטרם גורונסקי מהאוניברסיטה הקנדית ווסטרן אונטריו, סיכם את תוצאות המחקר כשאמר "אם אתם פוגשים מישהו בפעם הראשונה וחושבים שהוא 'חרא של בן אדם', גם אם תפגשו אותו פעם נוספת במסיבה והוא יהיה נחמד, תפרשו את ההתנהגות הנחמדה שלו על רקע ההקשר של המסיבה. התכונה שייחסתם לו בפגישה הראשונה תוביל בכל שאר ההקשרים". גורונסקי מסביר כי המוח מעבד מידע על פי כללים הנקבעים כתוצאה מהרושם הראשון ומאחסן אותם בזיכרון כתקפים לכל ההקשרים האחרים.
לנבדקים במחקר הוקרנו תמונות של בני אדם בלתי מוכרים והם התבקשו לייחס להם תכונות אופי ואישיות. בסיבוב השני הוקרנו התמונות בהקשר שונה לחלוטין, שאינו עולה בקנה אחד עם תכונות האופי שייחסו הנבדקים בסיבוב הראשון. הנבדקים דבקו בעמדה הראשונית ואת מקור השינוי בסיבוב השני, הסבירו באמצעות השינוי בהקשר. עצתם של עורכי המחקר הייתה "לבנות את הרושם הראשוני באופן כזה, שיתאים להקשרים רבים כדי לאפשר גמישות בעיבוד המידע אחר כך".
האם ניתן בכל זאת להגיע להערכה אובייקטיבית של אדם אחר? כזו שאינה תלוייה דוקא ברושם הראשוני? שאלה רלוונטית במיוחד לעוסקים בראיונות מועמדים לעבודה, מנהלי משאבי אנוש או פסיכולוגים בחברות מיון והשמה. במקרים כאלו עלול רושם ראשוני שלילי של מועמד, לא רק לחבל בסיכויים שלו לקבל עבודה, אלא לחבל בסיכויים של המעסיק לקבל לעבודה מועמד מתאים שלא הצליח ליצור את הרושם הראשוני המתאים. המסקנה החד משמעית היא כי על אף הנטייה לראות את תכונות האופי של מועמד העולות ברושם הראשוני, כמאפיינות אותו במכלול של הקשרים, מדובר בדפוס פעולה שגוי של המוח האנושי. בכל הקשור למיון עובדים, דווקא מתן אפשרות ל 'הזדמנות שנייה' היא האסטרטגיה המומלצת.
