"הנורמלי מת. כל מה שקשור בחיים נורמליים ומשאבי אנוש נורמליים, מת ונקבר לפני יותר משנה, במרץ 2020, כשאיגוד הבריאות העולמי הכריז על אפידמיה עולמית", כך פתחה מורן שטרק, יועצת לאחריות תאגידית את הרצאתה ביריד משאבי אנוש HRexpo2021.
"הסגרים, סגירת המשרדים, המסיכות וכו', גרמו לדאגות בתחומים רבים. שיעור הגירושים, לדוגמה, עלה פלאים בשנה האחרונה.
"אנשים שאלו את עצמם, האם זאת העבודה שאני רוצה. הוציאו לנו את המיסוך החיצוני ונאלצנו להיכנס פנימה. והתחלנו לפחד פחד מוות. באמת.
"אין דבר יותר מעורר, ויותר גורם לוויטליות מפחד מוות. תשאלו כל מי שחטף התקף לב. תשאלו כל אחד שחטף סרטן או מחלה כרונית. זה גורם לך לחשוב אם אתה רוצה או לא רוצה [להמשיך במה שהיה קודם לכן]. יחסיך עם עצמך – לאן.
"זה מה שהקורונה עשתה לנו. יש מושג בתיירות שנקרא 'תיירות נקמה'. עובדים שואלים מתי יום כייף הבא, מתי הנופש הבא, מתי יוצאים. זה נובע מפחד המוות.
"כל המודלים של ניהול הסיכונים מדברים על זה שהשינויים [צפויים להיות] בתדירות יותר גבוהה ובווליום יותר גבוה.
"לאור המודלים שמדברים על השתנות האקלים, אפידמיות וכו, הקורונה היא רק הפרולוג של המבוא של ההקדמה. זה יגיע עוד פעם.
"הרכבת כבר עזבה את התחנה. למעשה, כל המודלים האלה היו על השולחן. אבל אף אחד לא קפץ עליהם. וגם לא מנכ"לים ומנהלי אסטרטגיה. העולם עושה את מה שהוא צריך לעשות. זה אתם שעומדים במקום.
"[…] מימוש אישי עצמי של האגו. מתחילים לחשוב על אידיאולוגיה. איפה אני מול הסביבה מול הקהילה. איפה אני נמצא במרחב.
"ואז מתחילים לדבר על היעוד של הארגון. הארגון הוא ישות בפני עצמה. אבל מי מנהל אותו? בני אדם. שלהם יש מטרות, יעוד, ערכים.
"עשיתי עשרות סדנאות של חזון ויעוד במסגרת היעוץ הכללי שאני עורכת. לא פעם ולא פעמיים אומרים לי: אבל בשורה התחתונה, היעוד של העסק זה כסף. וזה נכון. אבל לשם מה הוקם הארגון.
"אנחנו בני האדם מייצרים כדוריות דם כדי לחיות. האם זה היעוד שלי? האם בשביל זה באתי לעולם? האם בשביל זה אני חשובה לאוהבי? כדי לייצר כדוריות דם אדומות? לא. זה by-product.
"להשיג רווח לארגון זה by-product. הוא חשוב הוא הכרחי אי אפשר בלעדיו, אבל זאת לא הסיבה [לקיומו].
"עכשיו כשחזרנו מהקורונה, כולם ירצו לחזור לעבוד? בשמחה? [מתברר ש]אין קשר לגיל של העובדים ולאיזה דור הם שייכים.
"אולי השם של התופעה הזאת הוא לאו דווקא [הבדלי דורות]? אולי קורה פה משהו אחר? במה הם בועטים? הם בועטים בקונפורמיזם, בסיאוב ביציבות וכולם מחפשים ערכים או בקשות מאוד דומים.
"הם רוצים עצמאות. אומרים לכם: תסמכו עלי שאני יודע מה טוב בשבילי. הם אומרים אנחנו רוצים שקיפות. תסמכו עלי כשאני עובד מהבית. והתוצאות [אכן] לא פחות טובות.
"שקיפות היא גם של מידע וגם של איך אנשים רוצים לעבוד היום: חללים פתוחים. לא בחדרים.
"גמישות [היא] טובת הכלל. אבל הרבה כן רוצים להגיע לפחות פעם פעמיים בשבוע למשרד. בשביל מה? בגלל הנושא החברתי. קשר. ובעיקר נושא של סיעור מוחות.
"למידה אמיתית היא כשיש עזר כנגד. כשיש תיבת תהודה. ולכן אנשים רוצים ללמוד. הדרך שלנו כמנהלי משאבי אנוש היא לספק להם את היום יומיים בשבוע (במשרד).
"קודם כל לטובת הארגון, כי שם קורים התהליכים. שם היוזמה שם החדשנות. [כאשר ה]אדם לבד הסיכוי שיהיה לו איזשהו רגע של "אהה" הוא מאוד קלוש.
"החל מה-16 ביוני מתקשים לגייס עובדים כי הם רוצים לעבוד מהבית. אמזון הגדול אמרה [לעובדיה]: אתם חוזרים לעבוד חמישה ימים [בשבוע מהמשרד]. העובדים אמרו 'לא'. היה שיח עם העובדים. שקיפות עצמאות אינדיבידואליות. והחברה חזרה בה.
"אני קוראת לזה ארגון יוגה. הם (העובדים) רוצים ארגון שיהיה גמיש. זה מה שהם צריכים. שיהיה חזק. שיהיה חסין. יעיל אנרגטית. ומאוזן עם ההסבה החברתית והאקולוגית.
"עד עכשיו היינו רגילים להתנהגות עדרית. אני אומרת: אולי במסגרת המחשבה כשאין כבר 'נורמלי', אולי נחשוב על שבט במקום עדר.
"מה ההבדל בין שיתוף פעולה לבין שילוב ידיים: שילוב ידיים משמעו שהאחרים במעגל לא נותנים ליחיד במעגל ליפול.
"שרירי הליבה של הארגון הם היעוד שלו, הערכים שלו. אפשר לרתום אנשים סביב ערכים. זה חלק מהשבטיות והקהילתיות.
"ככל שתהיו יותר בהירים לגבי הערכים והיעוד תהיו יותר זקופים ותוכלו לרתום יותר אנשים".
