ביום שאחרי משבר הקורונה, יצטרכו ארגונים רבים לשקול ברצינות את המעבר לעבודה מהבית באופן קבוע. מדובר כמובן בארגונים שעוסקים בתחומים שניתן לעבוד מהם מהבית.
לא במפעלי יצור ששם יש עדיין צורך בפועלים ליד המכונות, לא בחנויות שבהן המוכרים אמורים לשרת את הלקוחות, ולא בחברות אחרות בהן סוג העבודה הוא כזה שדורש המצאות פיזית במקום העבודה.
מדובר בארגונים שעובדיהם עובדים ממילא בעבודה משרדית שמתבצעת מול מחשב. בארגונים כאלה, אין כמעט דבר שלא ניתן לביצוע מהבית, בתנאי כמובן שיש את הטכנולוגיות והאפליקציות המתאימות.
אם כן, למה רק עכשיו: המעבר ליותר עבודה מהבית, או להעסקה רק מהבית, לא יצאה עד היום לפועל בעיקר בגלל מחסומים של תפיסות מיושנות.
מעסיקים ומחוקקים כאחד, מתקשים להבין שהעסקת עובדים מהבית היא לא רק שינוי המיקום הפיזי של העובד.
יש כאן מהפך שלם בתפיסה שצריך להתרחש, לגבי איך מודדים את העובד. עד עתה המדידה נערכה על פי שעות העבודה.
העובד מחתים שעון נוכחות בכניסה למקום העבודה ומחתים אותו שוב ביציאה ממנו. מה שקורה בין שני האירועים הללו (במהלך יום העבודה) מקבל הרבה פחות חשיבות ודגש.
יש אמנם שכר עידוד שנועד לתגמל עובדים שהגיעו לתוצאות גבוהות מאלו שהציבו להם. ויש שכר עידוד מוטיבציה גם לעובדים שכן הגיעו לתוצאות המצופות מהם.
אבל התפיסה השלטת היא של מדידת עובד, לפני כל דבר אחר, על פי מספר השעות בהן הוא שהה במשרדי החברה.
יתרה מכך, כל דיני העבודה וחוקי העבודה מתייחסים למספר השעות בהן העובד שהה במשרדי החברה, לרבות תגמול עבור שעות נוספות שמן הסתם הינו מוכוון למספר השעות שהעובד שהה במשרד.
התפיסה של עובד כתורם לחברה או ככזה שאינו תורם, מבוססת על מספר השעות בהן שהה העובד במשרד.
משבר הקורונה יאלץ את שוק העבודה כולו להתחיל למדוד עובדים על פי תוצאות, על פי הישגים, על פי תפוקה ועל פי איכות העבודה.
יש עובדים שיכולים להגיע לתוצאות המצופות בארבע שעות עבודה ביום, ויש עובדים שנדרשות להם שמונה שעות עבודה ביום כדי להגיע לאותה תוצאה.
בין אם לעובד מסויים יש יכולת ריכוז גבוהה יותר והוא מעדיף לעבוד בלי הפסקות, ובין אם לעובד יש יכולת ריכוז נמוכה יותר או שהוא זקוק ליותר הפסקות התרעננות, זה אינו רלוונטי. הדבר היחיד שצריך להיות רלוונטי במדידה של עובד הוא איכות עבודתו והתפוקה שלו.
אם העובד מגיע לתוצאות טובות ותורם לחברה את מה שמצפים ממנו לתרום, או אף מעבר לכך, אז זה הדבר היחיד שיש למדוד.
התפיסה לפיה עובד נמדד על פי מספר השעות בהן הוא שהה במשרד (כולל הפסקות, ארוחות, שיחות מסדרון וכו) צריכה לעבור מהעולם בעשור הנוכחי. ועוד יותר מכך, ככל שנתקדם לקראת העשור הבא.
כל עוד הטכנולוגיה מאפשרת לעובדים לעבוד מהבית, כולל אפשרות לעריכת מפגשי צוות ומפגשים של אחד על אחד עם המנהל הישיר, וכולל גישה למאגרי הנתונים של הארגון עם אבטחת מידע מתאימה, אין שום סיבה שעובדים יגיעו למשרד כל בוקר או בכלל.
יתרה מכך, ההגעה למשרד מאלצת את העובדים לבזבז שעות ארוכות ויקרות: בפקקים בדרך לעבודה ובחזרה, סביב מכונת הקפה במשרד, ארוחות צהריים ארוכות ועוד.
ארגון שכל עובדיו יעבדו מביתם, יחסוך לעצמו עלויות רבות הכרוכות בנדל"ן, בתחזוקה שוטפת ועוד.
בה בעת הוא יוכל להעסיק עובדים על פני כל נקודה בארץ ולפעמים גם בכל נקודה על הגלובוס.
