לפני כחמש שנים, כאשר ארגונים נאבקו בכל כוחם על כל טלנט והמחסור בטלנטים חייב את מנהלי משאבי האנוש לחשיבה מחוץ לקופסה, החלה להתגבש השיטה לשיתוף עובדים בין מעסיקים.
בבסיס השיטה ניצב הרעיון שכאשר מעסיק ספציפי אינו יכול לספק עבודה לעובדים מסויימים בתקופות מסויימות, ובכל זאת הוא לא רוצה לפטר אותם, הוא 'שולח' אותם לעבודה אצל חברות אחרות וממשיך לשלם את שכרם ולהעניק להם את כל ההטבות כאילו הם ממשיכים לעבוד אצלו.
המעסיק ה'זמני' שאליו הועבר העובד משלם למעסיק המקורי עבור העלויות הרלוונטיות להעסקה אצלו, והעובד אינו נפגע מכך.
אלא שלשיטה זו היו נקודות תורפה רבות ונראה שהיא לא תפסה תאוצה.
בימים אלה מתחילים לראות בשוק העבודה האמריקאי ניצנים ראשונים של שיטה דומה אך שונה: במקרה הנוכחי, הבחירה איפה וכמה לעבוד עבור כל מעסיק, היא של העובד עצמו.
לשיטה חדשה זו קוראים 'עובד לפי דרישה'. כלומר העובד עובד עבור כמה ארגונים במקביל (כשכיר) כאשר העבודה עבור כל ארגון מתבצעת רק בעת הצורך.
יש שיטות רבות שמאפשרות שיטה זו של עבודה לפי דרישה, בהן עבודה זמנית, עובדים יומיים או שעתיים, או עובדים בחלקי משרות.
בארה"ב גוברת הפופולריות של שיטת העסקת עובדים לפי דרישה, משום שהיא מתאימה לשני הצדדים:
הארגונים רוצים שיהיו להם עובדים בעלי הכישורים המתאימים, רק בשעות בהן הם זקוקים להם, והעובדים רוצים לוח זמנים גמיש שיאפשר להם לעבוד במקומות נוספים.
בארה"ב שיטת הפרילנסרים נהוגה הרבה יותר מאשר בישראל, משום שדיני העבודה שם שונים.
לדוגמה, בארה"ב, עובד שמוגדר כפרילנסר שיש לו רק לקוח אחד, יכול לדרוש להיות מוכר כשכיר. בארץ, לעומת זאת, יש שורה ארוכה של מבחנים נוספים, שלפיהם נקבע אם העובד שכיר או עצמאי.
מצד שני, דיני העבודה בארץ אינם מעודכנים בהתאם אפשרויות הרבות, שהתפתחות הטכנולוגיה פתחה בפני עובדים ופרילנסרים כאחד, דבר שמרתיע את המעסיקים לעיתים מהעסקת עובד כפרילנסר.
בכל מקרה, בארה"ב, השיטה של 'עובד לפי דרישה' כוללת גם פרילנסרים, ועובדי קבלן, מה שמקל עליהם את העבודה עבור כמה ארגונים במקביל.
בישראל, כאמור, המקבילה לגמישות זו בעבודה (שיטת 'עובד לפי דרישה') היא העסקת עובדים במשרות חלקיות או לפי שעות או ימים.
כך או כך, כדי שעובדים יוכלו לעבוד עבור כמה ארגונים במקביל, תוך גמישות מירבית בשעות העבודה, חיוני ביותר שמנהל משאבי האנוש יגיע איתם להסכמה מראש לגבי שעות החפיפה (השעות שבהן כל עובדי הצוות צריכים לעבוד יחד, בעת ובעונה אחת).
עובדים רבים במשרה חלקית (או עובדים שעתיים או יומיים או זמניים) פועלים על פי לוחות זמנים גמישים שמאפשרים להם לעבוד עבור כמה ארגונים.
עם זאת, בעוד שחלק הארי של העבודה יכול להתבצע בשעות הנוחות לעובד, עדיין עשויים להיות מקרים שבהם עובדים אלה צריכים להיות אונליין, או זמינים בדרך אחרת, באותן שעות שבהן עליהם לשתף פעולה בו-זמנית עם מנהלים או חברי צוות אחרים.
לכן, החלטה מראש, על כמה שעות ספציפיות בכל יום או בשבוע, לצורך עבודה מסונכרנת, יכולה למנוע עיכובים בפרויקטים, שעלולים לנבוע מכך שהעובדים עובדים עבור כמה ארגונים במקביל. בה בעת, החלטה כזאת מראש, מאפשרת לעובדים לקבוע את לוחות הזמנים שלהם ביעילות רבה יותר.
בסיכומו של דבר, ארגונים יכולים לשחרר את העובדים לעבודה בארגונים אחרים בתקופות שיש פחות עבודה, וזה עדיף על מצב שבו מטילים עליהם תנאים שרירותיים כחלק מחוזה ההעסקה.
