האם כניסת הרובוטים והבינה המלאכותית ליותר ויותר תחומים בעולם העבודה מהווה איום וסכנה על עובדים אנושיים, או הבטחה לעתיד טוב יותר לעובדים אלה.
זו הסוגייה שטורדת כיום את מנוחתם של רבים מקרב מנהלי משאבי האנוש כמו גם רבים מהעובדים.
תרצו או לא תרצו, על אף כל החששות והרתיעה מפני הכנסת רובוטיקה ובינה מלאכותית למקומות עבודה, עולם העבודה צועד לאט אבל בטוח לעבר מהפיכת הטכנולוגיה במקומות עבודה.
למהפיכה הזאת יש יתרונות רבים עבור המעסיקים ועובדים כאחד. ולמרות זאת, לא ניתן להתעלם מהחשש מפני אבטלה שעלולה להקיף עשרות אחוזים מבין העובדים שכיום יש להם משרה לכאורה מובטחת.
החדשות הטובות הן שהאבטלה הזאת, אם אכן תתרחש, צפויה להיות בעיקר במהלך תקופת המעבר בין התקופה הנוכחית, לבין העתיד שטומן בחובו משרות ותפקידים עתידיים שכיום עוד לא יודעים מה הם יהיו.
העתיד לא מחכה לאף אחד ובימים אלה ניתן כבר לראות את ניצניה הראשונים של מהפיכת הטכנולוגיה שצפויה להרעיד את הקרקע מתחת לרגלי העובדים בארגונים בכל תפקיד ובכל סוג משרה.
לאור העובדה שהמהפיכה הזאת היא בלתי נמנעת, חשוב מאוד להיערך כבר עתה כדי שניתן יהיה לשלב עובדים אנושיים עם רובוטים גם בתקופת המעבר.
סקרים שנערכו בעולם מראים, כי גם בתקופת המעבר הנוכחית יש עדיין תפקידים רבים שאינם יכולים להתבצע על ידי רובוטים בלבד, בפרט בכל הקשור ליצירתיות, שיתופי פעולה ותפקידים שדורשים מבעל התפקיד סקרנות ושאיפה להגביר את היקף הידע המקצועי.
לכן, ארגונים שרוצים לשמר את עובדיהם המיומנים צריכים כבר היום להתחיל בעידוד ותימרוץ העובדים לחשוב בצורה עצמאית, יצירתית וביקורתית, ולגלות סקרנות, יוזמה ותושייה.
למעשה, בעוד שכה רבים חוששים מפני מה שצופן העתיד, הרי שדווקא התקופה הנוכחית הרוויה באי וודאות, היא זו שנראית כמאיימת יותר מכול.
התוצאה היא, שמספרים לא מבוטלים של בני דור ה-Z שבשנתיים האחרונות החלו להגיע אל שוק העבודה, לא מזדרזים להירשם לאוניברסיטאות ולמכללות.
הסיבה העיקרית לכך היא שבמוסדות האקדמיה הקיימים נלמדים כיום בעיקר נושאים השייכים לעולם הישן.
מקצועות הלימוד הקיימים כיום מותאמים לעולם עבודה שלא נשען על הרובוטים ועל הבינה המלאכותית, שצפויים לבצע בעתיד הלא רחוק מגוון גדול מאוד של תפקידים שכיום מתבצעים על ידי אקדמאים.
אחד הפתרונות שצריכים להתחיל להראות על פני השטח הוא שיתוף פעולה בין מוסדות האקדמיה לבין התעשייה, לגבי הצרכים העתידיים.
אחרי הכול, הארגונים יודעים מה נדרש בשוק העבודה, בעוד שהמוסדות האקדמאים הם אלה שצריכים להוביל את לימוד המקצועות העתידיים.
סיעור מוחות בין שני צדדים אלה של אותה משוואה, יוכל לסייע לקיצור תקופת הביניים וכתוצאה מכך לסייע בהפחתת שיעורי האבטלה הצפויים, למינימום ההכרחי.
