בעקבות התחזקותה הגוברת של כלכלת הפרילנס, יותר ויותר עובדים עוזבים את הבטחון הכלכלי שמעניקה משכורת מסודרת ובוחרים להגדיל את הסיכון הכלכלי שמגיע עם החופש לבחור את הלקוח (המעסיק) ואת החופש לבחור את שעות העבודה.
ממחקר שבוצע בארה"ב בנושא Millennials and Generation Z עולה, כי נושא של איזון חיים ועבודה, שעד לפני כמה שנים היה נושא שעובדים צעירים בתחילת עבודתם בארגון התעקשו עליו, כבר לא נחשב להטבה מיוחדת.
מבחינתם של עובדים צעירים, האיזון בין חיים לעבודה אינו בגדר הטבה והוא חייב להיות מצב נתון בכל מקום עבודה באשר הוא.
כיום, בין תנאי ההעסקה שדורשים עובדים צעירים בולטים בעיקר הנושאים של חופש, גמישות ופתיחות של הארגון.
האפשרות להרגיש חופשיים לבחור את שעות העבודה, כמו גם את מיקומו הפיזי של מקום העבודה (מהבית, מהמשרד, מבית הקפה, מהגינה הציבורית), והיכולת לעבוד במקום שהינו גמיש, אלו הם שני הגורמים שנמצאים במוקד הדרישות של אנשים צעירים שמעוניינים לעבוד כשכירים בארגון כזה או אחר.
בצד הגורמים שמניעים טלנטים צעירים לעבוד במקום מסוים, יש כמה חששות שמרתיעים אותם מפני התחייבות ארוכת טווח לארגון ספציפי:
1 החשש שמקום העבודה או התפקיד לא יתאמו את אישיותם.
2 החשש 'להיתקע' בעבודה ללא הזדמנויות פיתוח וקידום.
3 החשש שלא יצליחו להשתלב במטרות הארגון ובערכיו, במקרה שאלה לא יתאימו להם.
בפועל, המציאות היא שעובדים צעירים בכלל וטלנטים בפרט, מתאפיינים בהיעדר נאמנות ארוכת טווח לארגונים.
על אף כל המאמצים של ארגונים לשמר עובדים לאורך זמן, מחקרים רבים שנערכים בעולם מראים כי שיעור נכבד של עובדים נוטשים לאחר פחות משנה.
יתרה מכך, מבין אלה שממשיכים לעבוד בארגון מעל שנה ושנתיים, רבים עוזבים לאחר כארבע שנים.
אחת ההטבות שנחשבת כיום לעוגן מרכזי בשימור עובדים, היא הענקת יותר חופש לעובדים. יותר אפשרויות לעבוד מהבית, יותר ימי חופשה שנתית ויותר גמישות מבחינת שעות העבודה.
כאן נכנסת לתמונה מגמת המעבר לעבודה במתכונת פרילנס. מצד הארגונים, יותר ויותר ארגונים מבינים שכדי לפתור את מצוקת איתור הכישרונות הם חייבים לחשוב מחוץ לקופסה ולהעסיק פרילנסרים כקבלנים עצמאיים, בתפקידים שלא נמצא להם טלנט מתאים שניתן לגייסו כעובד שכיר.
מומחים בינלאומיים בשוק העבודה צופים, כי בתוך כמה שנים, כל ארגון יבנה ויטפח מאגר של פרילנסרים שניתן להעביר אליהם פרויקטים בתוך זמן קצר יחסית ולעיתים מיידי.
במקום לצאת להליך גיוס יקר הצורך משאבים וזמן, פונים לפרילנסר המתאים שנמצא במאגר, ומשלמים לו כנגד חשבונית, בלי צורך להתחייב להעסיקו לאורך זמן.
מצד הפרילנסרים עצמם, כל החששות (של הטלנטים) שנמנו למעלה הופכים בלתי רלוונטים, שכן הם (הפרילנסרים) אינם מחוייבים לארגון כזה או אחר, ועובדים עם כמה ארגונים במקביל.
הם עובדים עבור הארגון כל עוד זה מתאים, נוח ומשתלם להם. יש להם חופש פעולה מלא לעבוד מכל מקום שהם רוצים, והם יכולים לבחור באילו שעות לעבוד.
למעט המחוייבות ללוחות זמנים שקובע הארגון (ושניתן להתפשר עליהם במסגרת החוזה), הפרילנסר לא מתחייב לעבודה לאורך זמן.
