למעסיק יש זכות לפטר עובדים, ובתי הדין לעבודה מכירים בכך. אם המעסיק מגיע למסקנה שעובד מסויים לא מתאים לדרישותיו הוא רשאי הוא לפטרו, להחליף אותו בעובד אחר שמתאים יותר, ואפילו לבטל תקן המיותר.
למרות זאת, הליך הפיטורים להיות מוצדק ועליו להתבצע לפי הוראות דיני העבודה. המעסיק חייב לזמן את העובד לשימוע, לערוך שימוע כדין, לתת לעובד מספיק זמן להתכונן ואף להיות מיוצג, ואם יש החלט לפטרו עליו להודיע על כך לעובד בהודעה מוקדמת.
על המעסיק לשלם לעובד עבור התקופה של ההודעה המוקדמת. אסור להלין את שכרו של העובד שפוטר, אין לעכב תשלומים לקרן פנסיה ותשלום פיצויי פיטורים כחוק.
לכל עובד בלי קשר לדרגתו ותפקידו, יש זכויות שמעוגנות בחוק. הפרת הזכויות הללו מייצרת לעובד עילה לתבוע את המעסיק בבית הדין לעבודה.
יש מקרים בהם בית הדין ימנע את הפיטורים ויורה על החזרתו לעבודה של העובד המפוטר. החזרת העובד לעבודה בתפקיד אותו מילא וממנו פוטר מתרחשת כאשר הפיטורים אסורים לפי החוק כמו למשל, פיטורי עובדת בהיריון או בחופשת לידה, פיטורים בניגוד להוראות חוק הזדמנויות שוות בעבודה, פיטורים בניגוד להסכם עבודה אישי, ביגוד להסכם קיבוצי וכל סוג של פיטורים שמתבצעים בחוסר תום לב וללא סיבה מוצדקת אלא שרירותית בעיקרה.
ברוב התביעות בית הדין לא יכפה על המעסיק את מניעת הפיטורים אבל כן יפסוק, כי על המעסיק לשלם לעובד שפוטר פיצויים (בנוסף לפיצויי הפיטורים) בהתאם לנסיבות ולסוג ההפרה של זכויותיו.
הפסיקה הנרחבת של בתי הדין לעבודה מספקת לעובדים מחד ולמעסיקים מאידך, כלים להתמודדות עם המשברים והטלטלות בשוק העבודה.
להלן דוגמה לפיטורים שלא דין הכרוכים באפליה על רקע גיל: 16 גננות שהועסקו ברשת גנים מסוימת, שחלות עליה תקנות חינוך ממלכתי פוטרו לאחר שצברו 25 שנות ותק. הסיבה לפיטוריהן היתה גילן המתקדם. הפיטורים בוצעו ללא שימוע.
בית הדין האזורי פסק תחילה באופן חלקי כי פיטורי הגננות היו שלא כדין ולקו בפגמים מהותיים המצדיקים את אכיפת יחסי העבודה, משום שלא התקיים שימוע כדין וגם בשל אפליה פסולה מטעמי גיל.
לאור זאת הורה בית הדין האיזורי לעבודה על מתן צו מניעה קבוע למניעת פיטורי הגננות שבאותה עת עוד היו מועסקות ברשת.
קביעות אלה אושרו גם בבית הדין הארצי לעבודה, והתיק הוחזר התיק לבית הדין האזורי לקביעת סכומי הפיצוי המגיעים לגננות.
בית הדין האיזורי לעבודה פסק כי, סכום הפיצוי בגין פיטורים שלא כדין ובשל אפליה אסורה מטעמי גיל צריך להיגזר מחומרת הפגם שנפל בהתנהלות המעסיק.
במקרה הנוכחי, פסק בית הדין האיזורי לעבודה, כי הפגם שנפל בהתנהלות המפלה והלא תקינה של הרשת הגנים מול הגננות היה מהסוג החמור ביותר.
כאמור, הרשת פיטרה את כל העובדות הוותיקות שצברו יותר מ-25 שנות ותק. לחילופין, הציעה להן להסכים הפחתה משמעותית בוותק שלהן ולהעמידו על 12 שנים. בסופו של דבר הפחתת הוותק יושמה בפועל ללא הסכמת הגננות.
מנגד, עובדות שהן פחות ותיקות, לא נדרשו לתרום משכרן לתוכנית ההבראה, מעבר להפחתה כללית זמנית בשיעור 10% בשכרם של כלל העובדים ברשת. מדובר בהפחתת שכר שהתרחשה טרם פיטורי התובעות והוחלה גם לגביהן.
לאור כל זאת פסק בית הדין כי הגננות שפוטרו זכאיות לפיצוי כספי ללא הוכחת נזק בסכום של 50 אלף שקלים לכל אחת.
