עובד עבד עבור מעסיקו כשלוש שנים ושלושה חודשים, ובתקופת עבודתו התגורר בירושלים שבה ממוקם מקום העבודה. יחסי העבודה הסתיימו בעקבות התפטרותו של העובד.
למרות זאת הוא הגיש נגד המעסיק תביעה בגלל אי תשלום פיצויי פיטורים. לטענתו מגיעים לו פיצויי פיטורים משום שהוא התפטר בעקבות נישואיו וכתוצאה מכך עבור לגור עם אשתו החדשה באיזור מרכז הארץ.
לטענת העובד, הוא מסר למעסיק מכתב התפטרות כחודש ויומיים לפני שהתפטר בפועל. כשבועיים וחצי לאחר שהתפטר הוא עבר לגור עם אשתו המיועדת במרכז הארץ.
כחודשיים לאחר המעבר לאיזור המרכז הוא ואשתו התחתנו. בנסיבות אלה טוען התובע כי התקיימו התנאים המזכים אותו בקבלת פיצויי פיטורים לפי חוק פיצויי פיטורים, כלומר לטענתו מדובר בהתפטרות בדין מפוטר.
עוד טען העובד, כי המעסיק לא הפריש את מלוא פיצויי הפיטורים המגיעים לו בהתאם לצו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק, שכן ההפרשה בגין רכיב זה החלה כשמונה חודשים לאחר שחלפו ששה חודשי עבודה מיום תחילת עבודתו.
טענות החברה: תחילה טענה החברה כי העובד לא פוטר ולכן אינו זכאי לפיצויי פיטורים. אלא שלאחר דיון מוקדם בתיק, במסגרתו נתנו הצדדים הסכמתם למתן פסק דין לפשרה, הודיע המעסיק כי הוא חוזר בו מההסכמה וטען, בין היתר, כי התובע הכיר את בת זוגו רק לאחר שהתפטר ועבר לגור במרכז הארץ ותוך זמן קצר (של חודשיים ימים) התחתן איתה.
בנסיבות אלה, טענה החברה לא מתקיימות הנסיבות המזכות את העובד בפיצויי פיטורים. עוד טענה החברה, כי לאור העובדה שהתובע התפטר, הוא אינו זכאי לקבלת הכספים שהופרשו עבורו ברכיב הפיצויים בהתאם לצו ההרחבה, וכי עליו להחזיר לחברה כספים אלה.
לאחר מכן הציגה החברה גרסה אחרת. בית הדין ציין כי היה עדיף לא להעלות כלל טענות אלה כדי למנוע פגיעה שלא לצורך ברגשות התובע ואשתו.
בית הדין התייחס לטענות אלה רק במרומז. על פי הגרסה החדשה, התובע הכיר את אשתו כמה חודשים לפני שהודיע על התפטרותו (בשונה מהטענה הקודמת לפיה התובע הכיר אותה אחרי שהתפטר), וכך לאחר חודשים ספורים, תחת לחץ של בת זוגו, נאלץ להתפטר מעבודתו כחודשיים לפני החתונה.
בנסיבות אלה טענה החברה כי מאחר שהתובע התפטר מרצונו, לא רק שלא מגיעים לו פיצויי פיטורים, אלא שאף הכספים שהופקדו לזכותו בקופת הפיצויים, צריכים להיות מוחזרים לחברה.
בעניין זה טענה החברה כי "אם כל עובד יכול להתפטר ולקבל פיצויים, מתי שרק מתחשק לו, ומה יהיה על המעסיק".
בית הדין פסק כי עדותם של התובע ואשתו היתה עקבית ואמינה. לדברי בית הדין עדותם, שנתמכה בחלקה בעדויות בכתב, לרבות התכתבויות בווטסאפ ובפייסבוק (אותן קיבל בית הדין כעדות לגיטימית), לא נסתרה על ידי החברה.
כמו כן קיבל בית הדין את טענת התובע לפיה לקראת נישואין הצפויים הוא החליט יחד עם ואשתו המיועדת כי יתפטר מעבודתו ויעבור לגור עימה באיזור מרכז הארץ ולאחר מכן ימשיכו לגור באיזור המרכז.
עוד קבע בית הדין, כי במכתב ההתפטרות שמסר התובע לחברה, כחודש וכמה ימים לפני הפסקת עבודתו, לא כתב התובע כי הוא צפוי להתחתן אלא רק כי הוא נאלץ לעזוב את החברה עקב מעבר מגורים למרכז הארץ.
עם זאת, פסק בית הדין, עדותו של העובד אמינה על בית הדין, בנוגע לכך שהוא סיפר במקום עבודתו שהסיבה להתפטרותו ולמעבר הדירה למרכז הארץ היא נישואיו והוא אף הזמין עובדי החברה לחתונתו וחלקם אף נכחו בה.
כאמור, בית הדין קיבל את התכתבויות הווטסאפ שצורפו על ידי התובע להליך. מהתכתבויות אלה עולה, כי למרות טענתו של מנהל בחברה כי לא קיבל הזמנה לחתונה, הוא כן הוזמן לחתונה, אך לא הגיע אליה.
יתרה מכך, אותו מנהל כתב לעובד ואיחת לו מזל טוב לנישואיו, איחל לו ולאשתו חיים משותפים באושר ונחת, ואף התנצל שלא יכול היה להגיע.
בנוגע למרחק שבין ירושלים לבין ביתו החדש של העובד – מרחק הנדרש לצורך הקמת הזכאות לפיצויי פיטורים – החברה לא טענה כי התנאי לא התקיים, ובהתאם לידיעה השיפוטית של בית הדין, מדובר במרחק העולה על 40 ק"מ, כנדרש בתקנה.
לאור כל זאת, פסק בית הדין כי התובע התפטר לרגל נישואיו ומכיוון שכך, הוא זכאי לפיצויי פיטורים מלאים.
בית הדין פסק, כי בגין התקופה שמתחילת העסקתו של התובע ועד לחודש מסויים לא הופרשו לקרן הפנסיה של התובע כספים ברכיב פיצויי הפיטורים. ובגין תקופה מסויימת הכספים לא הופרשו אף בניגוד להוראות צו ההרחבה.
בנסיבות אלה, ומאחר שנפסק כי התובע התפטר בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים מלאים, החברה חוייבה על ידי בית הדין לשלם לעובד השלמת פיצויים פיטורים, שיחושבו בהתאם למשכורתו הקובעת של התובע, שהסתכמה ב-8,040 שקלים.
בהתאם לכך, בגין התקופה שבמהלכה לא הופרשו כספים ברכיב הפיצויים, זכאי התובע לפיצויי פיטורים בסכום של 8,833 שקלים, ובגין התקופה הנותרת (שבמהלכה הופרשו לזכותו של התובע פיצויים בהתאם לצו ההרחבה בגובה 72% מפיצויי הפיטורים) ועד לסיום עבודתו של התובע, זכאי התובע להשלמת פיצויים בשיעור של 28%, בסכום של 4,879 שקלים.
בסיכומו של דבר התביעה של העובד התקבלה ועל החברה הוטל לשלם סכום של 13,679 שקלים כהשלמת פיצויי פיטורים וסכום של 13 אלף שקלים בגין הלנת פיצויי פיטורים.
לגבי סכום השלמת הפיצויים ציין בית הדין כי למעשה, על פי חישוב השלמת פיצויי הפיטורים, על החברה היה לשלם לתובע השלמת פיצויי פיטורים בסכום של כ-13,712 שקלים.
אבל מאחר שהסכום הנתבע ברכיב זה הועמד על סכום מעט נמוך יותר, חוייבה הנתבעת בסכום שתבע העובד.
בנוסף, פסק בית הדין, כי החברה תמציא לתובע, בתוך 30 יום מהמועד שתקבל את פסק הדין, מכתב לשחרור כספי הפיצויים שנצברו לזכותו בקרן הפנסיה.
כמו כן, פסק בית הדין לעבודה כי החברה תישא בהוצאות ההליך המשפטי של תובע בסכום של 15 אלף שקלים.
