המעסיק ביצע פעולות שיש בהן משום פגיעה בהתאגדות ראשונית של העובדים, כך פסק לאחרונה בית הדין האיזורי לעבודה.
בית הדין האיזורי לעבודה קבע כי בשל כך על המעסיק לשלם לתובעת (הסתדרות העובדים) זכות לפיצוי לפי חוק הסכמים קיבוציים, בסכום של 550 אלף שקלים, לאחר הפחתה של 50 אלף שקלים בשל התנהלות ההסתדרות.
עוד פסק בית הדין לעבודה כי זהו מקרה חריג המצדיק חיוב המעסיק בהוצאות משפט בהליך של סכסוך קיבוצי בסכום של 50 אלף שקלים.
בית הדין האזורי לעבודה קיבל את הבקשה בעיקרה ופסק כך:
בית הדין ציין את הפסיקה הנוגעת לבחינת מימוש זכות ההתאגדות או הפרתה וקבע, כי כל מקרה ייבחן לפי נסיבותיו.
במסגרת מכלול האיזונים נקבע, כי על העובדים לממש את הזכות להתאגד על פי הדין ובמסגרתו, בתום לב בהגינות, בסבירות ומידתיות, ככל שניתן בלי להפריע לעבודה השוטפת ובמידת האפשר בתיאום עם המעסיק.
מנגד, קבע בית הדין האיזורי לעבודה, כי המעסיק לא רשאי להתערב במהלכי ההתאגדות במקום העבודה במעשה או בהתבטאות השוללים את ההתאגדות בצורה ישירה או עקיפה.
עוד קבע בית הדין, כי המעסיק לא יכול להפעיל לחץ על עובדים בכפייה או הפחדה או באיומים בפיטורים, או בפיטורים בפועל – בגין התאגדות העובדים – ואסור לו לנקוט פיטורים כלפי חבר ועד או פעילי התאגדות ראשונית.
כמו כן, המעסיק אינו יכול לנקוט בהליכים משמעתיים או העברה מתפקיד, ואסור לו להפלות לרעה עובדים בשל התאגדותם באיגוד עובדים.
בית הדין ציין, כי הפסיקה אף התייחסה לאחריות של מנהלים בדרג הביניים ואף בדרג הזוטר בקשר להתאגדות עובדים במקום העבודה.
בית הדין האיזורי לעבודה הדגיש, כי אין די בבחינת פעולות המעסיק על פני השטח, אלא יש לבחון האם מנהלים בדרג ביניים פעלו ביוזמתם האישית או שמא ברוח המפקד (על פי מדיניות החברה).
והאם הם השתמשו בהיררכיה הניהולית ובסמכותם כלפי הכפופים להם (בצורה עקיפה או במשתמע) כדי להשפיע עליהם בכל הנוגע להתאגדות.
כמו כן יש לבחון האם ההנהלה הבהירה לעובדיה באופן ברור שהיא אינה נוקטת עמדה בשאלת ההתאגדות, וכי אמירות ופעולות המנהלים הזוטרים בקשר לכך אינן על דעתה.
בית הדין ציין כי על פי חוק הסכמים קיבוציים אסור לפגוע בזכות ההתאגדות, והסנקציות הנובעות מההפרה, ולפסיקה בה הובהר כי פגיעה בזכות ההתאגדות של עובד מהווה פגיעה בתנאי עבודה.
בית הדין מצא כי במקרה הנוכחי התקיימו רוב ההפרות הנטענות. הוכח כי שיחות ו\או התבטאויות ו\או רוב הפעולות שבוצעו בחברה כנגד ההתאגדות, בוצעו על ידי מנהלים והיו פועל יוצא של רוח המפקד.
נמצא כי נציגי המעסיק והמנהלים בחברה התבטאו בצורה המהווה השפעה בלתי ראויה על אפשרות העובדים להצטרף להתאגדות עובדים ראשונית.
לכן ניתן לקבוע כי ההתבטאויות, הבעות העמדה והמעשים שעשו, היוו הפעלת לחץ בלתי הוגן על העובדים.
עוד מצא בית הדין כי המעסיק לא פעל בצורה רצינית ונמרצת כדי למנוע את ההתבטאויות הבעייתיות של המנהלים ו\או את מעשיהם כלפי העובדים שבחרו להצטרף להסתדרות ואף להיות בוועד.
בית הדין פסק, כי המעסיק פגע פגיעה אנושה בהתאגדות הראשונית. התקיימו הפרות רבות בניסיון ההתאגדות של עובדי החברה, כאשר רק בנוגע לשתיים מההפרות הנטענות לא הצליחה ההסתדרות להרים את נטל ההוכחות הנדרש, כאשר לא הצליחה להוכיח שהמעסיק ו\או המנהלים עמדו מאחורי הפרות נטענות אלו.
בית הדין לעבודה ציין את אמות המידה לקביעת פיצוי בגין פגיעה בהתאגדות וקבע, כי יש חשיבות גדולה בפסיקת פיצוי לטובת ההסתדרות על מנת לבטא את הפסול שבהפרות שנקטה החברה.
לדברי בית הדין מדובר בהפרות שתרמו לכך שההתאגדות לא הצליחה להתקדם לקראת יציגות ההסתדרות בחברה.
בית הדין ציין כי מדובר בהפרות רבות, חלקן חמורות מאוד, שעולות כדי הפרות שיטתיות.
אלו הפרות שבוצעו בשלב ההתאגדות הראשונית ולכן יש להן להיות השלכות חמורות יותר, מאשר אילו היינו מצויים בשלב בו הוכר איגוד עובדים יציג ומתנהל משא ומתן קיבוצי, או בשלב לאחר שנחתם הסכם קיבוצי במקום העבודה.
לאור כל זאת חייב בית הדין האיזורי לעבודה את המעסיק לשלם להסתדרות פיצוי בסכום כולל של 600 אלף שקלים.
מסכום זה הופחת סכום של 50 אלף שקלים בגלל התנהלות מצד ההסתדרות. כתוצאה מכך חויב המעסיק לשלם פיצוי של 550 אלף שקל.
בנוסף קבע בית הדין כי מתקיימים החריגים המצדיקים חיוב בהוצאות משפט בהליך סכסוך קיבוצי, ולכן המעסיק ישלם לתובעת הוצאות משפט בסכום של 50 אלף שקלים.
