בריאן דיויד ג'ונסון, מומחה לארגון העתידי באינטל נשא הרצאת פתיחה בכנס 'מקום העבודה העתידי', שנערך במסלול האקדמי המכללה למנהל ראשון לציון, בנושא: One future for industry – איך זה יהיה לחיות בשנת 2021? פיתוח חזון פרגמטי ייעודי לעולם המחשוב העתידי.
בריאן דיויד ג'ונסון: אני עתידן ותפקידי לבחון ולחזות את העולם העתידי ואת הטכנולוגיה העתידית. אחד הדברים שאני צריך לעשות זה לפתח חזון לעולם העבודה העתידי כדי שניתן יהיה להיערך נכון, משמע לבנות מוצרים לעתיד.
במפגשים עם אנשים תמיד שואלים אותי כיצד ייראה העתיד?
אנחנו תמיד מדמיינים את העתיד כמקום 'מגניב'. עם אישה שנראית טוב יושבת מול מכשירים אלקטרוניים חדישים ויפים. אלו תמיד תמונות אסתטיות ויזואלית, מטאליות, מנוכרות של les is more. אני שואל את עצמי איפה הצעצועים? איפה הכריות? היכן התמונות? העתיד על פי התמונות הללו נראה כל כך קר ומנוכר. זה נראה לי יותר כמו כלא עתידי.
אנשים חושבים שהעתיד שייך לטכנולוגיה והוא צריך להתאים לטכנולוגיה אבל המוטו שלי הוא אחר – העתיד צריך להתאים לאנשים שחיים בו. זהו עתיד משותף של אנשים ומכשירים. תמונת העתיד שלי היא של אישה שיושבת על המיטה עם מחשב נייד קטן, מולה ניצב מסך טלוויזיה, על השידה מונח סמארט-פון ויש מסביבה תמונות אלקטרוניות אבל יש לה מלא דברים אחרים שהם לא אלקטרוניים. יש סביבה כריות ושטיחים וחפצי נוי… כיף ונוח לה. זה העתיד שהייתי רוצה לחיות בו. זה עתיד נוח. על זה אני חושב כשאני חושב ומתכנן את העתיד.
שואלים אותי 'איך מפתחים את החזון'?
התשובה שלי היא ליהוק חזון. אני לא חוזה את העתיד, אני לא מנסה לגלות כיצד העתיד יראה. העתיד הוא לא משהו ידוע מראש. הוא נבנה בכל יום מחדש, הוא דינאמי. אנחנו חוקרים את העתיד באמצעות מחשוב וחקר האדם. שואלים מהם הנתיבים, מהן המגמות המשקפות, מהן האופציות הטובות וממה צריך להימנע. אנחנו מתכווננים לקראת העתיד שאנחנו מייחלים לו – אנחנו מעצבים חזון, כדי לפעול במטרה ליישם אותו. בעבודה על פרויקט המחר אנו מדברים אנשים על העתיד שהם רוצים לראות וזה שהם לא רוצים. הדרך לראות מהו העתיד הרצוי, הוא דרך אנשים. אנחנו מדברים עם אנשים, מראים להם תמונות, סרטוני וידיאו, מציגים בפניהם תרחישים ובודקים את התגובות שלהם.
המחשב עובד לאפס Compute moves to zero
ככל שאנחנו מתקדמים, כך המחשב הופך קטן יותר, מחשב קטן לשולחן, לרגליים, לתיק ולכיס. ככל שהמחשב קטן, אפשר להכניס את הבינה ליותר מקומות. אפשר להכניס בינת מחשב לכל מקום – לכל חפץ, לבגדים, לגוף?
החיים השונים של המידע העצום big data
ב-2021 המידע יהיה בעל חיים משל עצמו. המידע ידבר עם מידע. אבל זכרו, לאלגוריתם, לתוכנות ולאפליקציות הללו אין משמעות אם הם לא משרתים את האנשים. עד כה שאלנו האם אנחנו, המין האנושי, יכולים ליצר מחשב קטן יותר? אחרי שראינו שאפשר, שאנחנו יכולים, השאלות הבאות יהיו למה? מה אנחנו רוצים מזה? איך זה ישרת אותנו? איך אפשר לשפר את החיים שלנו באמצעות הטכנולוגיה?
רוח של מחשבים Ghost of a computer
בעתיד המחשבים בצורתם המסורתית ייעלמו. יהיה לנו כוח מחשוב בשולחנות, בקירות, כחלק מאבזרים שונים… אנחנו נהיה מוקפים במחשוב.
סביבת העבודה העתידית
אם, כפי שציינתי קודם, למידע יהיה חיים, אנחנו צריכים לחשוב על המידע/הנתונים כאל נכס, כאל עובדים. ה-data / המידע צריך לעבוד עבורנו. כל עובד צריך מנהל. אנחנו צריכים לחשוב איך 'להעביד' את הנתונים, איך להטיל משימות ואחריות על הנתונים כדי להקל עלינו ולספק לנו תוצאות. כדי שנוכל להעסיק את המידע, אנחנו צריכים להבין במה מחשבים טובים ובמה אנשים טובים.
רב-משימתיות multitasking למשל היא מיתוס. המוח שלנו לא בנוי לרב משימתיות. אנחנו עוברים ממשימה למשימה. הרב-משימתיים הם אלו שמסוגלים לעבור מהר יותר. מכונות לעומת זאת מסוגלות לבצע משימות שונות בו זמנית. אנשים טובים בלדבר, לתקשר, להבין ולהעריך. לכן, אנחנו האנשים צריכים להעביר מידע למחשב. אנחנו לא מתחרים במכונות אלא עובדים איתן בשיתוף פעולה ומעבידים אותן כך שישרתו אותנו.
בעולם העבודה העתידי אנחנו נשאף למצוא את האיזון בדרך שבה אנו חושבים, הדרך שבה אנו מעבירים כמה שיותר עבודה למחשבים ומשאירים לנו עבודה של אנשים. זה שיש ויהיו רובוטים בעתיד זה לא אומר שאנשים יתנהגו כמו רובוטים, להיפך, בגלל שיש רובוטים (מערכות המבצעות פעולות אוטומטיות), אנשים יוכלו להתפנות להיות אנשים!
בשנים 2020-2025 המחשב יוכל להיות עיתונאי או מנתח
אני יודע את זה כי כבר היום יש אלגוריתמים שכותבים כתבות. הם סורקים data מתוך מאגרים ורשתות חברתיות ועורכים את המידע לכתבות. כמובן שיש כבר היום מחשבים ורובוטים שהם מנתחים. לא רק שרובוט יכול לנתח לנו את הגב, אנחנו רוצים שהרובוט ינתח אותנו כי הוא מסוגל להגיע לרמת דיוק שהיד האנושית פשוט לא מסוגלת וזה מחזיר אותי לשאלה החשובה, שכל ארגון צריך לשאול את עצמו – במה אנשים טובים? ובמה המחשבים טובים? – כדי לפתח את הכישרונות בקרב ההון האנושי וכדי לפתח את היכולות המחשוביות.
אל תהיו פאסיביים!
המסר שלי לאנשים בארגונים ולאנשים בכלל: אל תתנו לעתיד לקרות לכם! אל תשבו ותצפו שיגידו לכם מה יקרה או מה קורה. אנחנו מעצבים את העתיד בעבודה, במשפחה, במדינה, בחברה ובעולם. כל אחד יכול וצריך לקחת חלק בעיצוב העתיד. כל אחד צריך חזון אבל זה לא מספיק – צריך לעשות מעשים כדי לממש את החזון.
