"הם יורים גם בסוסים" הוא שם סרטו של סידני פולק, אותו ביים על פי רומן בשם זהה של הוראס מקקוי. הסרט מתרחש בתקופת השפל הכלכלי בארצות הברית ומתאר תחרות ריקוד מרתונית הנמשכת מאות שעות, בה משתתפים עשרות זוגות חסרי כול הרוצים לנצח כדי לזכות בכמה עשרות דולרים בודדים. המפיקים הציניים של התחרות פוסלים במרמה כל זוג בזה אחר זה, כדי לאפשר את המשך התחרות וכך לחסוך את תשלום הפרס. בסיום הטראגי, מבקשת אחת המשתתפות מבן זוגה בו התאהבה במהלך התחרות, להרוג אותה וזה נענה לבקשה. כשהוא נשאל על ידי החוקרים לסיבות המעשה, הוא מביט בהם ומשיב "הם יורים גם בסוסים, לא?".
סוסי העבודה של החברה הישראלית הם מאות המתמחים שחלקם יתפטרו בימים הקרובים. הם העדיפו עוד בגיל צעיר לוותר על הנאות החיים כדי לרכוש השכלה ולעמוד בדרישות הקבלה המחמירות של בתי הספר לרפואה בישראל, בעוד שחבריהם שרצו בפאבים ובטיולים במזרח, הללו רכנו על ספרי הלימוד במתמטיקה ופיזיקה ואחר כך החלו במסע מפרך של שבע שנות לימוד, שאינו מאפשר חלטורות מהצד ומסעות בחופשות לדרום אמריקה.
עם סיום הבחינות החלו מסע נוסף בדמות התמחות בת חמש שנים. ההתמחות כוללת עבודה במשמרות בנות 16 שעות מסביב לשעון. כדאי לציין כאן כי החוק הפלילי אוסר על נהגי משאיות ונהגי אוטובוס לנהוג מעל 12 שעות ביממה, אך אינו אוסר על המתמחים המופקדים על חיי אדם, לטפל בחולים שעות ארוכות. עם תום המשמרת הם בקושי יצליחו לחטוף תנומה בת כמה שעות כדי לשוב אחר כך לבית החולים.
חבריהם לתיכון, שבחרו ללמוד כלכלה או הנדסה משתכרים בגילם משכורות עתק. שכר של מהנדס בחברת היי טק לאחר שבע שנות ניסיון הוא 18,000 שקל בממוצע וכל שנה נוספת מוסיפה לתלוש המשכורות אלפי שקלים, רכב ליסינג של החברה והטבות אחרות. הכלכלנים בחבורה יצטרפו לחדרי העסקאות בבורסה ויגלגלו כספים לא להם וימשכו בונוס נאה.
אחרים, כמו הממונה על השכר באוצר אילן לווין, יצטרפו לאוצר ומשם עשויים לעבור אחרי שנים אחדות לנהל את חברות הטייקונים תמורת שכר חודשי של שש – שבע ספרות. אולם הם ינצלו כל רגע פנוי במשרד האוצר כדי להתעמר במורים, בעובדים הסוציאליים ועתה גם במתמחים. הם יעדיפו להתעמר באלו המעדיפים להשקיע באנשים, בתלמידים, בנכים ובחולים ולא בשולחנות הקזינו של הבורסה התל אביבית.
שכר המתמחים מסתכם בכ-8,000 שקל בחודש. החישוב לשעה מצביע על 30 שקל, לא הרבה יותר משכר המינימום המקובל במשק הישראלי. זה השכר המשולם בתחום בו דרישות ההשכלה הם הגבוהות ביותר בשוק העבודה.
אין זה מקרה שמספר הבוחרים ברפואה אינו נמצא בסימן עלייה והמחסור ברופאים בישראל הולך וגדל. בשם ממשלת ישראל, בה אין מכהן שר בריאות במשרה מלאה, ניהל את המו"מ עם המתמחים סגן השר יעקב ליצמן ממפלגת יהדות התורה. אין לי שום ספק איך הייתה נראית מערכת הבריאות בישראל לו הסטודנטים הלומדים בה, היו נמנים עם האוכלוסייה המצביעה לליצמן, חסרי השכלה וידע בסיסי בחשבון ובאנגלית, כשהבנתם המדעית מסתכמת בעיסוק בשאלה האם "ביצה שנולדה ביום טוב, כשרה או לא". ההתנגדות הגורפת של החרדים לנתיחות מתים, הייתה מדרדרת את לימודי הרפואה לימי הביניים.
ליצמן עצמו עשוי בצלמם ובדמותם של האוכלוסייה אותה הוא מייצג. תרומתו למערכת הרפואה מתבטאת בניסיון לדחות את הקמת חדר המיון החדש בבית החולים "ברזילי" באשקלון, בטענה כי זה נבנה מעל קברים עתיקים.
בזמנו לא היסס ליצמן להציע הקמת חדר מיון ממוגן מעל הקברים בעלות נוספת של 140 מיליון שקל. חייהם של החולים, כמו אלו של המתמחים, מעולם לא היו חשובים בעיני זה שהעדיף את קברי המתים. ליבו של ליצמן לא החסיר פעימה כשדרש להחיל בפועל את סעיפי החוק העוסקים במוות מוחי ולאפשר למשפחות הנפטר שמת מסיבה זו, להמשיך ולדרוש ממערכת הבריאות להמשיך ולטפל בו בעלות של אלפי שקלים ביום. אחר כך דרש להפריד בין גברים ונשים בבתי החולים הפסיכיאטרים.
במהלך שביתת הרופאים באפריל השנה, לא היסס ליצמן להשתלח בהם ולהצהיר כי במהלך שביתות הרופאים לפני עשור, "מתו פחות חולים".
בעיני זה המחזיק בתיק הבריאות בממשלת ישראל- ראש הממשלה בנימין נתניהו, נחשב תשלום הוגן למתמחים לחריגה מהתקציב, במסגרתו מעביר האוצר מאות מיליוני שקלים מידי שנה לאברכים הלומדים בכוללים ובישיבות ונהנים גם מתשלומי העברה ההולכים וגדלים של הביטוח הלאומי.
כמו בסרט של פולק, ממתינה החבורה הכוללת את נתניהו, ליצמן ולווין, עד שהמתמחים יתעייפו דיים, ירפו מן המאבק ויפרשו ממנו. הם החליטו זה מכבר לרצוח את הרפואה הציבורית בישראל, "הם יורים גם בסוסים, לא?".
ההשוואה בין הסרט הקשה לבין מצב המתמחים ממש מצמררת.כתבה שמצליחה להעביר באופן חד וכואב את הציניות של משרד האוצר ואת העושק של המתמחים ,תמשיכו כך.