ענף משאבי האנוש בארגונים עובר בימים אלה מהפיכה מואצת תוך התמודדות עם אתגרים שלא היו בעבר, ועם שינויים מרחיקי לכת בצורת ההעסקה, בקשר עם העובדים, בטכנולוגיה ועוד.
אבל לא תמיד היה קיים ענף משאבי האנוש, או אפילו מנהל יחיד הממונה על משאבי האנוש.
הדעה הרווחת בעולם היא, כי הפעם הראשונה שהוקמה מחלקת משאבי אנוש היתה בשנת 1901 על ידי חברה בשם The National Cash Register.
ככל הנראה המחלקה הוקמה בעקבות מספר רב של שביתות ומחאות מצד העובדים. מנכ"ל החברה ג'ון ה. פטרסון, קרא למחלקה שהקים: מנגנון (הערת העורך: במקור באנגלית- personnel, השם מנגנון ניתן בישראל למחלקות הראשונות בתחום).
תפקידה של מחלקה זו באותה עת היה לעסוק במשמעת, ציות לנהלים, שמירת הרשומות, בטיחות במקום העבודה, ניהול שכר העובדים, וטיפול בהכשרות העובדים ובתביעות שלהם.
כדי להבין את הרקע להתפתחותו של ענף משאבי האנוש צריך ללכת אחורה, אל תקופת התפתחותה של המהפכה התעשייתית, זו שהצמיחה מתוכה את הקפיטליזם והביאה להתפתחותו של תחום מנהל העסקים.
בתחילת הדרך, השיטה הקפיטליסטית לא הכירה בעובדים כבנכס ואף לא הכירה בצורך של הארגון להתייחס אל העובדים כאל משאב. ההתייחסות היחידה אליהם היתה במסגרת החוזה הכלכלי שהיה בין הצדדים.
בכך הפך העובד לעוד אחד מחומרי הגלם (התשומות), ושוק העבודה התנהל על פי היצע וביקוש של כוח עבודה. כלומר, יחסי העבודה הוגדרו כרכישת המשאב של כוח אדם בשוק החופשי.
מצב זה נוצר בתקופה בה היו נהוגים פערי מעמדות קיצוניים. פערים אלה הציבו המוני פועלים במצב של חוסר כול ותנאי חיים קשים ביותר, כאשר בצד העליון של הסקאלה מוקמו המעסיקים שהיו בעלי ההון הבלעדיים.
במילים אחרות, התפיסה הקפיטליסטית הבסיסית לא הכירה בחשיבות של לתת לעובדים כל דבר שהוא פרט משכורת.
במצב זה, כל אדם שהיה במעמד של עובד פשוט, היה חסר כל יכולת להצליח להתקדם ולשפר את מצבו.
השלב הבא בהתפתחות הביא איתו את ההתייחסות לעובדים. בשלב זה עשו המעסיקים פניית פרסה לעומת הגישה הקפיטליסטית הבסיסית, והחלו לנקוט בגישת הפטרנליזם.
מדובר בתפיסה שמציבה את הארגון כיחידה "משפחתית". תפיסה זו דרשה מהמעסיק להעניק יחס אנושי ואפילו אבהי (פטרנליסטי) כלפי עובדיו, וקיבלה ביטוי במחויבותו של הארגון לעובדיו במישור החברתי ובמישור הכלכלי כאחד.
תפיסה זו, שהובלה על ידי שתי דמויות בולטות בתחום: רוברט אוון מסקוטלנד, ופ' לוול וג' פולמן מארה"ב, היוותה את הבסיס להתייחסותם של המעסיקים אל העובדים בהמשך ההיסטוריה המודרנית.
על בסיס גישה זו הוקמו ערי המפעל הראשונות בארה"ב ובבריטניה, אשר אופיינו במעורבותם הרבה של המעסיקים בקהילת העובדים שהיתה גם קהילת העיר (או העיירה).
שנות העשרים של המאה הקודמת (המאה ה-20) היוו את הבסיס להאצת התפתחותה של גישה זו, אשר הגיעה לשיא בשנות ה-40 של המאה הקודמת.
בשלב הבא החלו העובדים להתאגד. קרנם של האיגודים המקצועיים הלכה וגברה, וככל שהדומיננטיות שלהם גברה, כך חלה נסיגה ואף ירידה ברלוונטיות של הגישה הפטרנליסטית.
ואז, במחצית השנייה של המאה ה-20 החל להתפתח ולצבור תאוצה תחום ניהול משאבי האנוש והוא הפך לתחום כולל.
המטרה היתה להשיג ניצול מירבי ומיטבי של המשאב האנושי על ידי שימוש בשינויים מבניים בארגונים, תוך שינוי רדיקלי של המבנה ההיררכי הקלאסי.
