בכל פעם שחוזה עבודה כולל התניות המנוגדות לחוקי המגן, המעסיק חשוף לתביעות בדיעבד, לתשלום כפול, לרכיבי הלנה ולפיצויים עונשיים.

להלן 6 דגשים ודרכים להבטחת חוזי העסקה תקינים ומוגנים:

1 הפרדת רכיבי שכר והימנעות משכר כולל:

הסיכון: סעיף 5 לחוק הגנת השכר אוסר על קביעת שכר עבודה, הכולל בתוכו תשלום עבור שעות נוספות, דמי הבראה או פדיון חופשה. כלומר האיסור הוא על שכר גלובלי לא מפורט.

הפתרון: יש לבצע הפרדה ברורה בחוזה ובתלוש השכר בין שכר היסוד לבין רכיבים נלווים.

אם לזכות העובד יש שעות נוספות גלובליות, יש לקבוע רכיב גמול שעות נוספות גלובלי נפרד, שמבוסס על ערך שעה אובייקטיבי ועל תחשיב ריאלי של ממוצע השעות הנוספות שהעובד צפוי לבצע בפועל.

2 הסדרת נושא הביטוח הפנסיוני ופיצויי הפיטורים:

הסיכון: אי הפקדות במועד לביטוח הפנסיוני, הפקדה לפי בסיס שכר נמוך משכר היסוד, או ניסיון לקזז כספי פיצויים שהופקדו לקופה במקרה של התפטרות.

הפתרון: להחתים את העובד על הסכם להחלת סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, או לפי האישור הכללי של שר העבודה.

לוודא שההפקדות מבוצעות על מלוא השכר הקובע, כולל כל הרכיבים הקבועים.

לערוך בקרה תקופתית חודשית מול סוכנות הביטוח או מנהל הסדרים כדי לוודא שאין פיגורים בהפקדות.

3 איסור על 'קניית' ימי חופשה במהלך ההעסקה:

הסיכון: הסכמה חוזית לתשלום פדיון חופשה בכסף מדי חודש או שנה במקום יציאה בפועל לחופשה.

בתי הדין לעבודה פוסלים סעיפים אלו ומחייבים את המעסיק לשלם עבור החופשה שוב בעת סיום העבודה.

הפתרון: לקבוע בחוזה כי ימי חופשה נועדו למנוחה בפועל בלבד.

כמו כן, לנהל יתרות חופשה בצורה אקטיבית: לאכוף יציאה לחופשות מרוכזות או להוציא הנחיות ניהוליות למימוש יתרות חופשה צבורות.

פדיון חופשה כספי יופיע בחוזה ובפועל, רק במסגרת גמר חשבון בסיום יחסי העבודה.

4 זהירות בפתרונות ניכוי, קיזוז וקנסות משמעתיים:

הסיכון: החלת סעיפים המאפשרים למעסיק לנכות מהשכר קנסות, עלויות הכשרה, או נזקים שנגרמו לציוד הארגון ללא הסכמה מפורשת ומפורטת מראש כחוק.

הפתרון: ניכויים מהשכר יש לבצע אך ורק בהתאם לסעיף 25 לחוק הגנת השכר.

לגבי עלויות הכשרה: אם הארגון משקיע בהכשרה יקרה, הסעיף בחוזה חייב להציג תחשיב ריאלי של עלות ההכשרה, ומשך התחייבות פרופורציונלי. ניכוי שרירותי או דרקוני ייפסל בבית הדין.

5 ביטול התניות ויתור גורפות – כתבי ויתור:

הסיכון: סעיף המצהיר כי עם חתימת החוזה או סיום העבודה העובד מוותר על כל טענה או תביעה עתידית לגבי זכויותיו.

 הפתרון: לוותר על ניסוחים דרקוניים וחסרי תוקף משפטי.

במקום זאת, להקפיד על שקיפות מלאה בגמר החשבון: להציג לעובד מפרט מדויק של כל הרכיבים ששולמו (פנסיה, הבראה, ימי חופשה, פיצויים) ולוודא שהתשלומים בוצעו במלואם.

6 מנגנוני בקרה וביקורת תקופתית:

ביקורת שכר תקופתית: יש לבצע אחת לשנה בדיקה של חוזי העבודה והתקשרויות מול רואה חשבון או יועץ משפטי בתחום דיני העבודה, כדי לוודא התאמה לעדכוני פסיקה, צווי הרחבה ועדכוני שכר מינימום.

הנגשת מידע לעובד: יש לתת לעובד הודעה על תנאי עבודה כחוק, בתוך 30 יום מתחילת העבודה. הודעה כזאת מונעת טענות על חוסר שקיפות ומבססת תיאום ציפיות משפטי תקין.

הסוגייה האם מתקיימים יחסי עובד-מעסיק היא שאלה משפטית, ואינה תלויה בהסכמת הצדדים. כלומר, יחסי עובד-מעסיק נבחנים על פי קריטריונים שנקבעו בפסיקה.

עובד שעל פי הסכם העבודה הוגדר כפרילנסר אבל מתברר שהוא לא באמת עצמאי אלא שכיר ללא זכויות סוציאליות, רשאי לתבוע בבית הדין לעבודה הכרה בדיעבד ביחסי עובד-מעסיק.

במקרים בהם התביעה תתקבל בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה, העובד יהיה זכאי לקבל רטרואקטיבית את השכר החליפי שהיה זכאי אם היה מועסק מלכתחילה כשכיר ולא כעצמאי, וכן לכל הזכויות הסוציאליות  המגיעות לו כשכיר.

מדובר בזכויות הסוציאליות המוקנות בחוקי המגן ובצווי ההרחבה הכלליים, לרבות פיצויי פיטורים, הפרשות לביטוח פנסיוני, חופשה, מחלה, חגים, דמי הבראה, הוצאות נסיעה, הפקדה לקרן השתלמות וכן זכויות סוציאליות נוספות המוקנות באותו מקום עבודה ודמי הביטוח הלאומי שיש לשלם עבור עובד שכיר.

אם כן, איך ניתן לבדוק האם נגרם לעובד נזק כספי מכך שהוא מועסק בתנאים של 'עצמאי'.

לצורך בחינת השאלה האם נגרם לעובד נזק ממוני יש לבדוק מה ההפרש בין השכר החליפי והזכויות הסוציאליות שהעובד היה אמור לקבל אילו היה מועסק מלכתחילה כעובד, לבין התשלום ששולם לו על רקע סיווגו המוטעה כעצמאי.

הנטל להוכיח מהו השכר החלופי מוטל על המעסיק. אם המעסיק לא הוכיח את השכר החלופי, יחושבו הזכויות הסוציאליות של העובד לפי התמורה שהוא קיבל כ'עצמאי'.

במקרה שבו עלות השכר למעסיק הכוללת את השכר החלופי והתנאים הסוציאליים, גבוהה מהשכר ששולם לעובד בפועל כ'עצמאי', מוטל על המעסיק לשלם לעובד את ההפרש בין עלויות אלה.

אם עלות השכר הכוללת את סכום השכר החלופי בתוספת הזכויות הסוציאליות, נמוך מהשכר  ששולם לעובד בפועל כ'עצמאי', המעסיק לא ידרש לשלם לעובד סכום נוסף כלשהו, אבל גם לא יוכל לתבוע מהעובד להחזיר לו את סכום ההפרש שלטובתו.

לדוגמה: בהסכם העבודה הוגדר העובד כפרילנסר והתשלום החודשי שהוא מקבל עומד על 10 אלפים שקלים, ובית הדין לעבודה מכיר בדיעבד ביחסי עובד-מעסיק בין הצדדים.

במקרה כזה, אם הוכח כי סכום השכר החלופי פלוס הזכויות הסוציאליות להן העובד היה זכאי אילו הועסק מלכתחילה כשכיר, מסתכם ב-11 אלף שקלים בחודש, יהיה על המעסיק לשלם לעובד הפרשים בגין זכויות סוציאליות המגיעות לו בדיעבד, בסכום של 1,000שקלים בחודש.

מנגד, אילו היה מוכח כי עלות השכר הכוללת את סכום השכר החלופי פלוס הזכויות הסוציאליות להן העובד היה זכאי אילו הועסק מלכתחילה כשכיר, הוא 9,000 שקלים בחודש, הרי שהמעסיק לא צריך לשלם לעובד בדיעבד הפרשים כלשהם.

כאמור, הסיבה היא שהסכום שהמעסיק שילם לעובד כ'עצמאי' כבר כיסה את מלוא הסכום שהוא חייב לו כשכיר.

למרות זאת המעסיק לא יכול לתבוע מהעובד להחזיר לו את ההפרש לטובתו בסכום של 1,000 שקלים.

מעצמאות כפויה לבחירת דור ה-Z: עשור של תהפוכות בשוק הפרילנסרים

באילו מקרים יש לפצות עובד שהועסק כפרילנסר אף שבפועל הוא שכיר – חלק ב'

אבל יש מקרים בהם מקום העבודה נאלץ לגייס עובדים זמניים מכל מיני סיבות, בין אם העובדים נדרשים לצורך ביצוע פרויקט זמני או עונתי, או שהמעסיק לא מעוניין בהתקשרות ארוכת טווח עם העובד משום שהוא לא בטוח לגבי הכישורים שלו, או שהוא לא בטוח לגבי נחיצות התפקיד שלשמו העובד גוייס, או שלמעסיק יש בעיה לממן אותו לאורך זמן, או מכל סיבה אחרת.

במקרים אלה נחתם בין הצדדים הסכם עבודה זמני (לתקופה קצובה) שתוקפו קצוב ומוגדר מראש. הסכם כזה חייב להיות בהסכמת העובד (והמעסיק).

הסכם העבודה לתקופה קצובה הוא חוזה בעל השלכות משפטיות מסוימות ויש חשיבות רבה לכך שהוא יהיה ברור וחד משמעי. עליו לשקף בצורה ברורה את הסכמות שני הצדדים ביחס לחובות שהם לוקחים על עצמם.

בית הדין הארצי לעבודה קבע, כי כל ספק ביחס לכך, עלול להטות את הכף לכיוון היותו של החוזה לתקופה שאינה קצובה (קבוע).

זאת ועוד, חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה מחייב את המעסיק שהתקשר בהסכם זמני עם העובד, לציין במסגרת הודעה לעובד על תנאי עבודתו, את תאריך תחילת העבודה וכן את עובדת היות החוזה לתקופה קצובה.

כאשר מסתיימת התקופה הקצובה, ההסכם עצמו מסתיים באופן אוטומטי. כתוצאה מכך הצדדים לא צריכים להודיע זה לזה על סיום ההסכם, ולכן לא צריכים לנמק את סיבת סיום ההסכם.

כלומר, העובד לא צריך למסור למעסיק מכתב התפטרות לקראת סיום ההסכם.

גם המעסיק לא מחויב למסור לעובד מכתב פיטורים לקראת סיום ההסכם, הוא לא צריך לקיים שימוע לעובד, והוא לא צריך לתת סיבה לכך שהוא לא ממשיך להעסיק את העובד.

נשים בהיריון המועסקות בחוזה לתקופה קצובה:

המקרה יוצא הדופן בעניין זה הוא במקרה של עובדת בהיריון. אם העובדת עבדה באופן זמני במשך שנה אחת לפחות, והמעסיק מחליט שלא להאריך את העסקתה, הוא חייב לבקש היתר לכך מטעם הממונה על חוק עבודת נשים.

פסק דין של בית הדין לעבודה (במקרה של עובדת בהיריון) קובע, כי כשהחוזה הזמני הוא לתקופה של פחות מ-12 חודשים, שהגיעה לסיומה, כשאין ציפייה לחידוש התקשרות אוטומטי, הרי שלא מדובר בפיטורים, ולכן אין צורך באישור הממונה על פי חוק עבודת נשים.

אישור זה נדרש רק כאשר המעסיק מפטר עובדת, כלומר עושה מעשה רצוני מצידו המביא את ההתקשרות לידי סיום.

מה המשמעות של חוזה קצוב לתקופה של יותר משנה:

במקרים בהם נחתם בין העובד למעסיק חוזה לתקופה של שנה אחת ברציפות או יותר משנה ברציפות, העובד כן זכאי לקבל את מלוא פיצויי הפיטורים על פי החוק.

אבל זכאות זו קיימת רק אם העובד לא קיבל מהמעסיק הצעה להארכת החוזה בתנאים זהים או משופרים, לפחות שלושה חודשים לפני מועד סיום ההעסקה, או שקיבל וסירב להצעה.

אם העובד כן קיבל הצעה להארכת החוזה בתנאים זהים או משופרים וסירב לה, החוק רואה בו כמי שהתפטר מרצונו ולכן לא יהיה זכאי לפיצויי פיטורים.

במילים אחרות, אם העובד מועסק על פי חוזה לתקופה קצובה במשך 12 חודשים או יותר, והתקופה הגיעה לסופה, הוא נחשב כמפוטר, אלא אם כן המעסיק הציע לו להאריך את החוזה, לפחות שלושה חודשים לפני סיום החוזה. אם העובד מסרב לחדש את החוזה, הוא נחשב למי שהתפטר.

ההצעה להארכת החוזה צריכה לכלול תנאים זהים או משופרים וכאמור, להימסר לעובד לפחות שלושה חודשים לפני סיום ההסכם.

אם ההצעה להארכת החוזה כוללת תנאים שונים או תנאים מופחתים מאלה שהיו בחוזה המקורי, או שהיא נמסרה לעובד פחות משלושה חודשים לפני סיום ההסכם, העובד יהיה רשאי לדחות את ההצעה ועדיין להיות זכאי למלוא פיצויי הפיטורים.

מטרת סעיף זה בחוק פיצויי פיטורים היא למנוע השתמטות של מעסיקים מחובת תשלום פיצויי פיטורים, על ידי שימוש בחוזים לתקופות קצובות, באופן שלאחר עבודה של יותר מ-12 חודשים לא תהיה לעובד זכות לפיצויים.

זאת ועוד, תוקפו של החוזה הזמני פג אמנם בתום התקופה המוסכמת, אבל ברגע שנחתם הסכם חדש (המאריך את החוזה הקודם), והחוזה החדש מתחיל למחרת היום שבו פג תוקפו של החוזה הקודם, בתי הדין לעבודה רואים את קיומם של יחסי עובד מעסיק כמקשה אחת לגבי שתי התקופות.

לכן, המעסיק אמנם לא צריך לשלם לעובד פיצויים עבור התקופה הראשונה שהסתיימה, אבל כשתסתיים התקופה השנייה, ואם ההסכם לא יוארך, הזכאות של העובד לפיצויים היא לשתי התקופות.

ולבסוף, במקרים בהם העובד הועסק על פי חוזה עבודה רגיל, ובעת החתימה על החוזה לא הובהר לו שמדובר בחוזה עבודה זמני, ולאחר התחלת העבודה בפועל, המעסיק החליט לקצוב את תקופת החוזה, הרי שברגע שתקופת החוזה תגיעה לסיומה, העובד ייחשב כמפוטר על כל המשתמע מכך לגבי זכויותיו.

חוזה העסקה מבטא את כלל ההסכמות וההבנות שבין המעסיק לעובד, ומטרתו העיקרית היא להסדיר את יחסי העבודה בין הצדדים ולהגן עליהם.

יש לשים לב, שהחוק לא מחייב את המעסיק והעובד לחתום על חוזה עבודה ביניהם, אבל חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) מחייב כל מעסיק למסור לעובד הודעה על תנאי העבודה לא יאוחר מ-30 ימים, מהיום שהעובד החל לעבוד בחברה.

ההודעה חייבת להימסר בכתב ועליה לפרט את תנאי העבודה, לרבות שכר, תנאים סוציאליים, שעות העבודה וכו'.

גם אם חוזה העסקה הוא חוזה עבודה אישי, הוא לא יכול לגרוע, לבטל או לוותר על כל זכות שמוקנית לעובד מכוח החוק, הסכם קיבוצי או צו הרחבה החלים עליו.

חוזה העסקה אישי יכול רק להיטיב עם העובד ולהוסיף זכויות בנוסף לאלה שהוא זכאי להן על פי החוק וההסכמים הקיבוציים.

להלן כמה סעיפים המנוגדים לחוק ושאסור למעסיק להוסיף לחוזה העבודה:

יש מקרים בהם מעסיקים מחתימים את העובדים על חוזה הכולל סעיפים המנוגדים לחוקי מדינת ישראל בכלל, ולדיני העבודה בפרט.

לכן חשוב לציין, כי סעיפים המנוגדים לחוק אינם מחייבים את העובד גם אם הוא חתם על החוזה.

כלומר, אם יש סעיפים בחוזה העבודה האישי, שמנוגדים לזכויות המוקנות לעובד מכוח הסכם קיבוצי או צו הרחבה החל עליו, או מבטלים זכויות אלה, או מפחיתים אותן, סעיפים אלה בטלים.

כלומר, זכויות אלה נחשבות כחלק מחוזה העבודה האישי של העובד, והצבת תנאי בחוזה העבודה האישי המבטלת זכויות אלה או מוותרת עליהן, אינה תקפה מבחינה משפטית.

סעיף בחוזה האוסר על פנייה לבית המשפט:

אם יש סעיף בחוזה הקובע, כי אסור לעובד לפנות לבית המשפט כדי לתבוע את המעסיק על הפרת זכויות, סעיף זה אינו תקף.

פנייה לערכאות משפטיות היא זכות יסוד בסיסית של כל אדם, ולכן סעיף כזה בחוזה הוא בטל ומבוטל.

חוזים האוסרים על התאגדות:

חוזה העבודה לא יכול לפגוע בחופש ההתאגדות של העובדים. אם יש סעיף בחוזה העבודה הקובע כי אסור לעובד להתאגד הוא אינו חוקי ולכן הוא בטל ומבוטל.

סעיף המנוגד לחוק הגנת השכר:

חוק הגנת השכר קובע, כי שכר הבסיס לא יכול להכיל תשלום עבור עבודה בימי מנוחה או תגמול שעות נוספות.

על כן, סעיף בחוזה הקובע כי השעות הנוספות נכללות במשכורת הוא סעיף בלתי חוקי.

למרות זאת, בית הדין לעבודה הכיר באפשרות לכלול בהסכם עבודה תוספת נפרדת עבור שעות נוספות גלובליות.

תוספת זו עבור שעות נוספות גלובליות, חייבת לבטא באופן הוגן את השעות הנוספות שבמהלכן העובד צפוי להיות מועסק, והחישוב צריך להתבצע לטובת העובד.

מה קורה לוותק בעבודה כשמתחלפים בעלים:

כאשר הבעלות על מקום העבודה עוברת למעסיק חדש, בין אם זה בעקבות הפסד במכרז, מיזוג, קניית המפעל, או מכל סיבה אחרת, המעסיק החדש לא יכול להחתים עובד ותיק על חוזה שבו הוא מסכים להיחשב לעובד חדש.

כלומר, המעסיק החדש לא יכול למחוק את הוותק של העובד ולהתחיל מאפס, אלא אם כן נעשה הליך פיטורים כדין של העובד על ידי המעסיק הקודם, שבמהלכו ניתנות לו כל זכויותיו כעובד מפוטר, ולאחר מכן הוא מגויס מחדש לחברה תחת הבעלים החדש.

המשמעות היא שסעיף בחוזה העבודה של איפוס-ותק, אינו חוקי.

המעסיק החדש אומנם לא חייב לשלם לעובד חובות כספיים של קודמו, למעט פיצויי פיטורים, הפרשות לקופת גמל ושכר, אבל כל זכויותיו הסוציאליות של העובד נצברות לפי הוותק של העובד באותו מקום עבודה.

הוותק המלא קובע את גובה פיצויי הפיטורים, כמו גם את דמי החופשה השנתית ומספר ימי החופשה השנתית המגיעים לעובד, דמי חגים, דמי הבראה וכך הלאה.

סעיף בחוזה העבודה המגביל את עיסוקו של העובד בעסק מתחרה:

ככלל, אין תוקף לסעיף בחוזה עבודה המגביל את זכותו של העובד להתפטר או להיות מועסק אצל מעסיקים אחרים, שכן הגבלה זו פוגעת בחופש העיסוק של העובד.

עם זאת, בית הדין לעבודה עשוי לתת תוקף לסעיף המגביל את הזכויות הללו של העובד בנסיבות מיוחדות כמו למשל, שימוש בסוד מסחרי הפוגע בעסקו של המעסיק, תמורה מיוחדת שקיבל העובד תמורת הגבלת העיסוק, הפרת חובת תום הלב והאמון וכדומה.

ועדיין, גם אם מתקיימות הנסיבות המיוחדות הללו, הגבלת חופש העיסוק של העובד בחוזה העבודה תהיה תקפה, רק אם ההגבלה היא מינימלית ומידתית לסיבה שבגללה הגביל המעסיק את חופש העיסוק של העובד.

יודגש כאן, כי חוזה עבודה יכול להיעשות בכתב, בעל-פה, או בהתנהגות.

עוד יודגש, כי תנאי מוסכם בחוזה ניתן לשינוי רק בהסכמה של העובד ושל המעסיק גם יחד.

המעסיק לא יכול לשנות תנאי מוסכם באופן חד צדדי. לא משנה אם התנאי סוכם בעל פה, בכתב, במפורש או במשתמע.

מקרים מסוג זה, של ביטול חוזה עבודה רגע לפני תחילת העבודה, או ביום העבודה הראשון, מציבה את הארגון בסיכון משפטי חמור ובנזק תדמיתי אדיר.

מסתבר שתופעה זו אינה ייחודית לשוק העבודה בישראל ובמדינות במערב היא כבר זכתה לכינוי: Rescinded Offers.

חתמו על חוזה העסקה אבל פוטרו ביום הראשון – המשמעות המשפטית והתדמיתית של שבירת חוזים:

מעסיקים רבים טוענים אמנם כי יש להם את הזכות לפטר בכל עת, במיוחד בתחילת הדרך או במהלך תקופת ניסיון.

אלא שבתקופה הנוכחית, פוסטים ויראליים ברשתות החברתיות מוכיחים כי בתי הדין לעבודה בישראל וחברות המחקר בעולם רואים בביטול חוזה חתום ביום הראשון, או רגע לפניו, התנהגות לא לגיטימית הגוררת סנקציות כבדות.

מה אומרים דיני העבודה והפסיקה בישראל:

מבחינה משפטית בישראל, ברגע שנחתם חוזה עבודה, ובמקרים מסויימים גם ברגע שניתנה הבטחה מפורשת בעל פה או באימייל, נכרת חוזה עבודה מחייב.

ביטול החוזה ביום הראשון, או אף שבוע לאחר מכן, ללא סיבה מוצדקת וקיצונית, מהווה הפרת חוזה בחוסר תום לב.

בתי הדין לעבודה בארץ קבעו בשורה של פסיקות, כי מעסיק אינו יכול לנהוג בעובד כבחפץ.

אם עובד התפטר מעבודה קודמת, סירב להצעות אחרות ושינה את חייו בהסתמך על החוזה, המעסיק מחויב לפצות אותו.

הפיצויים במקרים כאלה נקראים פיצויי הסתמכות או אובדן השתכרות. סכום הפיצויים יכול  להגיע לשווי של כמה משכורות חודשיות, ואף מעבר לכך אם הוכח נזק חמור לקריירה של העובד.

יתרה מכך, המעסיק מחויב לקיים הליך שימוע כדין, גם אם העובד הועסק רק שעה אחת.

דוגמאות למקרים דומים בעולם:

התופעה של פיטורי עובד שכבר יש איתו חוזה חתום, רגע לפני תחילת העסקתו או בתקופה שמייד לאחר תחילת העסקתו, היא לא ייחודית לישראל.

בשנים האחרונות, ובעיקר במהלך טלטלות בשווקים העולמיים, חברות ענק נקטו בצעדים דומים:

טוויטר (X): במהלך רכישת החברה ושינויי המבנה, מאות עובדים, שחתמו על חוזים וקיבלו מכתבי קבלה לעבודה רשמיים, גילו שההצעות שקיבלו בוטלו ימים ספורים לפני תחילת העבודה.

מטא ו-Coinbase: חברות אלה עלו לכותרות בעולם כאשר ביטלו בבת אחת מאות הצעות עבודה חתומות בשל שינויים פתאומיים בתקציב. הדבר גרר ביקורת ציבורית חריפה ותביעות ייצוגיות.

ריסוק מותג המעסיק:

עבור מחלקת משאבי האנוש, אירוע כזה הוא פיגוע תדמיתי שקשה מאוד לשקם.

ממחקר של גרטנר עולה, כי כ-82% מהמועמדים בודקים פלטפורמות רלוונטיות וקבוצות מקצועיות ברשתות חברתיות, לפני שהם נענים להצעת עבודה.

פוסט אחד של עובד שהגיע ליום הראשון לעבודה ומצא את עצמו מפוטר, הופך מיד לוויראלי.

ממחקר של דלויט עולה, כי חברות שנחשפו בציבור כמי שביטלו חוזים חתומים, חוו צניחה של כ-45% בשיעור ההיענות של מועמדים במהלך השנתיים שלאחר מכן.

טלנטים פשוט מסרבים לקחת את הסיכון מול חברה שנתפסת כלא יציבה או לא אמינה.

בסיכומו של דבר, ביטול חוזה של עובד ביום הראשון לעבודתו (ואף בימים הראשונים) הוא כשל תכנוני וניהולי חמור.

גם אם הארגון נקלע למשבר תקציבי פתאומי, על מנהל משאבי האנוש להוביל פתרונות חלופיים, לרבות דחיית מועד התחלה, ניוד לתפקיד אחר, או לכל הפחות, הגעה להסדר פיצויים מכבד ונדיב מרצון, עוד לפני שהעובד מגיע ומייד מקבל מכתב פיטורים.

בעולם השקוף של היום, הדרך שבה חברה נפרדת מעובד שלא הספיק להתחיל, מגדירה את מי שהיא כמעסיק.