אין ספק שהאפליה המגדרית טופלה היטב וכיום במדינות המפותחות אנו כמעט לא רואים לה ביטוי. עם זאת, האתגרים מולם עומדות נשים במסלולי הקידום והפיתוח המקצועי, עדיין נותרו בחלקם ואלו שעדיין מתמודדות איתן בעיקר הן נשים בנות דור המילניום.
לא רק בתפקידים ובשכר, בכל נושא שנוי במחלוקת המשרד ולו הקטן ביותר ניכר כי גברים לרב מנצחים. אפילו בדברים הבנאליים כגון טמפרטורת המזגן בחדר, שיתוף במידע מסווג, קבלת החלטות יומיומיות, וכד', ניכר כי נשים צעירות עדיין לא מספיק נלקחות בחשבון.
נשים צעירות רבות מעידות כי לרב עליהם לעבוד קשה יותר ולהוכיח את עצמן הרבה יותר מגברים, על מנת לזכות בהערכה ובהתייחסות מצד מנהליהן. הן מדווחות כי פעמים רבות התרומה שלהן בעבודה צריכה לעלות במידה ניכרת על תרומתם של הגברים, על מנת לקבל הוקרה זהה וכאשר מתקבלות החלטות בחברה, הן לרב לא משותפות בה ולא זוכות להביע את דעתן.
נשים צעירות נוספות מעידות כי גם למראה החיצוני יש השלכה רבה על האופן בו הגברים בחברה מתייחסים להן. ישנה דרישה סמויה להתלבש בצורה איכותית ומוקפדת, להתאפר הקפידה, להקפיד על תסרוקות ופן מושקעים, על מנת לקבלת תשומת לב הוגנת. ואותן נשים צעירות בנות דור המילניום, שלרב נאלצות לשלב בין אימהות טרייה ובין עבודה אינטנסיבית, מתקשות להפקיד על מראה של מיליון דולר, לעבוד קשה יותר ולהשקיע הרבה יותר, על מנת שיכירו בהן. הערות כגון "איזה יופי את לבושה היום", או "אני שמח שהגעת מתוקתקת לפגישה" מביאות את הנשים להביא את עצמן אל הקצה כדי להיות הטובות ביותר בכל הזירות – הזירה המשפחתית והזירה המקצועית.
תפישות ודעות קדומות
דעות קדומות ותפישות היסטוריות לגביי מקומן של נשים בחברה, הן אתגר שקשה לשנות. אשה צעירה יכולה להיות טובה מאוד במה שהיא עושה, להתקדם לתפקיד ניהולי ולקחת חלק בהחלטות החשובות והמרכזיות בארגון, ובכל זאת ברגע שיהיה צורך ביישום פעולה אדמיניסטרטיבית, הן לרב הראשונות שיפנו אליהן. במילים אחרות – הן תמיד יישארו קצת בתפקידה "המזכירה".
נתונים שנבדקו בארה"ב מראים כי כיום עדיין 27% מהנשים ממלאות תפקידים של סגן נשיא בחברות, 23% של סגן נשיא בכיר, ו- 17% בלבד בעמדות מנכ"ל. מחקרים נוספים הראו ייצוג קטן עוד יותר של נשים, בתפקידי הנהלה בכירים. על פי מכון המחקר Pew 53.5 מיליון עובדים כיום בארה"ב הם מבני דור המילניום. המחקרים מראים כי מספר בני דור המילניום בשוק העבודה ימשיך לעלות עד לכדי כ- 46% ממיצגי כוח העבודה בשנת 2020.
משמעות הדבר היא שנשים יצטרכו לפתח "עור עבה" כדי לסבול את ההערות והתגובות שאינן במקום והשאלה הנשאלת היא האם אנו עדיין רוצים להתמודד עם הדבר הזה בדורות הבאים?
המציאות העגומה יותר שעתידה להתרחש היא שחברות וארגונים יפסידו בסופו של דבר נשים צעירות ומוכשרות שיבחרו שלא להתמודד עם האתגרים העדינים שפוקדים אותן במהלך יום העבודה.
מה חברות יכולות לעשות?
כדי לפתור את הבעיות איתן נשים צעירות מתמודדות במקום העבודה, מעסיקים צריכים לשנות את הלך הרוח שלהם. אין זה מספיק לצאת ידי חובה עם מדיניות של אנטי-הטרדה. מעסיקים חייבים לחשוב מחוץ לסטריאוטיפים ולהעריך אנשים מבלי הבדלי מגדר, בהתבססות על התמורה והערך שהם מביאים לחברה.
חברות יצטרכו ללכת מעבר לקו המחשבה המקובל, ולייצר מדיניות שחשה בנוח עם נשים מנהלות ובין גורמי ההחלטות, ולנקוט צעדים לצמצום אותן אתגרים עדינים מיותרים אמורים.
דירוג נשים בחברה צריך להיעשות בצורה אתית וללא התייחסות מגדרית. הדבר ניתן לביצוע באמצעות טפסי המלצות לקידום שלא יפרטו את שם וזהות העובד, אלא רק את כישוריו, הישגיו והידע המקצועי שלו/ה. הטופס יעבור להנהלה וייבחן בצורה אובייקטיבית ללא זיהוי העובד המדובר.
גם הערות בלתי פוסקות בנושא הלבוש והמראה חיצוני צריכות להיפסק לחלוטין ונדרש פיקוח על כך בחברות ובארגונים.