ביה"ד האזורי לעבודה בת"א קיבל לאחרונה הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים, במסגרתו תוקן כתב האישום ונמחק האישום הראשון בנוגע לאי תשלום שכר מינימום, וכך הורשע המעסיק באי מסירת 6 תלושי שכר, תוך הפרה של חוק הגנת השכר.
התביעה טענה בפני ביה"ד כי מדובר בעבירה חמורה, המהווה עבירה מסוג אחריות קפידה, כלומר עבירה שאינה דורשת מחשבה פלילית או רשלנות, ואשר אין בצידה קנס מנהלי באופן המעיד על חומרתה.
"תלוש השכר מהווה כלי מרכזי למימוש זכותו של העובד לזהות את מרכיבי שכרו ולוודא שזכויותיו משולמות לו כדין. כמו כן, מאפשרים תלושי השכר למדינה לאכוף את חוקי העבודה השונים", טענה התביעה. "יש להבחין בין אי מסירת תלושי שכר ערוכים כדין לבין אי מסירת תלושי שכר בכלל, המהווה עבירה חמורה יותר שדרה בכפיפה אחת עם עבירות חמורות כגון אי העברת ניכויים מהשכר… מתן תלושי שכר מסודרים היה מונע את המחלוקת שנתגלעה סביב האישום הראשון שנמחק במסגרת הסדר הטיעון ואף מחלוקות נוספות".
המעסיק טען להגנתו כי פתח מסעדת פועלים בהיותו צעיר בן 25, בה העסיק 4 עובדים כדין אשר קיבלו תלושי שכר, ולא ידע שהוא מעסיקו של העובד נשוא כתב האישום.
"תחת אירוע זה, במסגרת עבירה זו, בוצעו 6 מעשים נפרדים, בכל חודש שבו לא הועבר למבקש תלוש שכר, שכן בכל אחד מן החודשים נעברה העבירה מחדש", ציין ביה"ד. "בהתחשב בכך שמדובר במתווה העסקה אחד, של עובד אחד, אשר לא קיבל תלושי שכר משך כל חודשי העסקתו ברציפות ובסמיכות, משום שהנאשם סבר כי הוא אינו מעסיקו, החלטתי לראות בעבירה כאירוע אחד".
ביה"ד ציין כי בשלב קביעת מתחם הענישה, יש לתת משקל לערך החברתי הנפגע ולחומרת הפגיעה בו, למדיניות הענישה הנהוגה בעבירה, כמו גם לנסיבות הסובבות את ביצועה.
לדברי ביה"ד, חוק הגנת השכר הינו חוק מגן אשר הפרתו מהווה באופן עקרוני פגיעה בשכר העובד ובתנאיו הסוציאליים. "אין צורך להכביר מילים על חשיבותו של תלוש השכר לעובד, המהווה כלי מרכזי בידיו למימוש זכויותיו, להכרת מרכיבי שכרו ואופן חישובם, ולהלנה על חוסר או אי דיוק במידת הצורך", אמר ביה"ד בהחלטתו.
עם זאת, מאחר שאי מסירת תלושי שכר הינה תוצאה של תפישה מוטעית לפיה לא קיימים יחסי עובד-מעביד, הכריע ביה"ד כי אין פגיעה מהותית בערך החברתי המוגן בחוק.
מאחר שהמעסיק הינו אדם פרטי ולא תאגיד, ללא עבר פלילי, מדובר בעבירה ראשונה שעבר ובסמוך לאחר ביצועה נמכר העסק והמעסיק מועסק כיום כשכיר ואב ל-3 פעוטות – כל אלה היוו נסיבות מקלות עבור גזר הדין של המעסיק, שחויב בקנס בשל של כ-13 אלף שקל וחתימה על התחייבות בסך כ-87 אלף שקל להימנע מביצוע העבירה לפי חוק הגנת השכר למשך 3 שנים.
[ת"פ 11423-06-13 מדינת ישראל נ' סידי]