אחרי 7 שנות עבודה בחברה המנהלת רשת עיתונים לציבור החרדי בבני ברק, העובד שמילא מספר תפקידים במרוצת השנים הודיע על עזיבתו. העובד, שהחל את דרכו כשליח ועם השנים השתלב בעבודות אדמיניסטרטיביות שונות, במשרה מלאה, טען כי סיבת הפיטורים הינה מעבר לעיר טבריה. העובד פנה להנהלת העיתון וביקש פיצויי פיטורים משמע זכויות השמורות לעובד המתפטר בדין מפוטר.
המעסיקה סירבה לפצות את העובד (ששכרו עמד על כ-5,000 ₪ בחודש) בגין 7 שנות עבודה בטענה שהעובד לא התפטר בעקבות מעבר הדירה אלא שהוא קיבל הצעת עבודה חלופית ולכן עבר לאזור הפיתוח. בנוסף, המעסיקה טענה כי הציעה לעובד עבודה חלופית אצלה, אך הוא סירב ולכן היא איננה מחויבת לשלם לו פיצויי פיטורים.
בית הדין פסק: העובד עמד בנטל ההוכחה שאכן עבר דירה והתגורר בכתובת החדשה לפחות 6 חודשים ולכן הוא זכאי לפיצויי פיטורים
שופט בית הדין לעבודה, אורן שגב, קבע כי על מנת שעובד יהיה זכאי לפיצויי פיטורין בעקבות מעבר דירה לאזור פיתוח, על העובד להוכיח כי הוא אכן התפטר מעבודתו כדי לעבור להתגורר בישוב הפיתוח וכי הוא מתגורר באותו יישוב לפחות 6 חודשים. במקרה דנן, העובד הצליח להוכיח כי הוא אכן עבר לטבריה לאחר שהתפטר והתגורר שם לפחות 10 חודשים. השופט אף קבע כי המעסיקה לא הצליחה להוכיח כי העובד קיבל הצעת עבודה אחרת, במקום המגורים החדש, וכי זו הייתה הסיבה להתפטרות.
השופט פסק כי העובד זכאי לפיצויי פיטורין בגין התפטרות בשל העתקת מקום מגורים ליישוב פיתוח וחייב את המעסיקה לשלם לעובד פיצויי פיטורים בתוספת הוצאות בית משפט ושכר טרחה.
למידע נוסף על זכויות עובדים וחובות מעסיקים – הירשמו עוד היום לכנס דיני עבודה. פרטים והרשמה כאן
