תרבות ארגונית
התופעה של עובדים בשלט רחוק remote workers הופכת יותר ויותר נפוצה. כתבים, צלמים, מתרגמים, מקדמי אתרים, מעצבים גרפיים, כלכלנים ועוד בעלי מקצועות חופשיים, עובדים כיום בארגונים כשהם למעשה יושבים בבית (או בבית קפה) ולא במשרדי החברה.
דובר רבות על תרומתו של מודל זה לארגון, עם דגש על חיסכון אדיר במשאבים (שטח נדל"ן, ציוד משרדי, ביטוח, נסיעות לעבודה וכיו"ב) אולם מודל זה איננו נטול חסרונות. סקר חדש שנערך לאחרונה בקרב חברות בחו"ל אשר מעסיקות צוותים במשרד לצד צוותים העובדים בשלט רחוק, מצביע על פערים בין שתי הקבוצות, פערים שיש לתת עליהם את הדעת.
מתוך הסקר שבוצע על ידי MIT Sloan Management Review עולה כי בקרב המנהלים עדיין קיימת תפישה קדומה לפיה עובד שנראה הוא עובד שעובד. הם מכנים זאת face time. מנהל שרואה את העובד במשרד נותן לו קרדיט אוטומטית מבלי לדעת: 1. האם העובד באמת מבצע איזשהי מטלה שקשורה לעבודה 2. האם הוא מבצע את המטלה בצורה אפקטיבית. עצם העובדה שעובד אחד נראה על פני השטח מספיקה כדי לזכות אותו בקרדיט, מה שנותן לו יתרון אוטומטי על פני עובד מרחוק.
הסקר מצביע על נטייה טבעית מובהקת של מנהלים לראות בעובדי המשרד עובדים מסורים / משקיעים יותר ביחס לעובדים מהבית, וזה בא לידי ביטוי במשכורת ובקידום מקצועי. ללא כל קשר בין התרומה (תפוקה ואיכות), העובדים אשר זוכים ל- face time עם המנהלים שלהם מגדילים את כושר ההשתכרות שלהם ואת הסיכויים שלהם להתקדם מקצועית בארגון.
כיצד ניתן למנוע אפליה בלתי הוגנת בין העובדים במשרד לבין העובדים מרחוק?
על מחלקת משאבי אנוש להכיר בעובדה שלמנהלים יש נטייה טבעית, בלתי מודעת לעתים, לתעדף עובדים שמפגינים נוכחות פיזית במשרד על פני העמיתים שלהם בבית. השלב השני, לאחר זיהוי הבעיה, הוא לייצר פתרונות אופרטיביים כדי לתת למנהלים כלים אפקטיביים להעריך עובדים מהבית ומבחוץ בצורה שווה. מנהלי משאבי אנוש יכולים להמליץ למנהלים בארגון לפעול על פי הכללים הבאים:
הערכת עובדים בארגון המעסיק עובדים בשני המודלים (מהבית ומהמשרד) צריכה להיעשות על פי קריטריונים מקצועיים רלוונטיים לעובדים משתי הקבוצות עם דגש על הספק ואיכות העבודה. אם מכניסים למשוואה פקטורים כגון יחסי אנוש, הגעה לעבודה בזמן, מוטיבציה לעבוד שעות נוספות וכיו"ב, מובן מאיליו שעובדים (טובים) אשר פועלים ממשרדי החברה יזכו ביתרון משמעותי. הדגש צריך להיות על עמידה ביעדים לפי פרויקטים ומשימות ספציפיות, על פי ידע, כישורים, שביעות רצון הלקוחות ועוד פרמטרים מסוג זה אשר אינם תלויים בשום פנים ואופן בנוכחות הפיזית במשרד.
כאשר מנהלים נעזרים בחוות דעת של עובדים ו/או מנהלים נוספים בארגון לצורך הערכת עובדים, יש להנחות את כל המשתתפים שלא להביא בחשבון את ה- face timeולהתמקד בהיבטים מקצועיים טהורים.
